חיפוש | הודעות אחרונות | הודעות פרטיות | לוח בקרה אישי
 
גיבוש טיס 176   נכתב בתאריך 15-04-15 בשעה 11:33
No Avatar
losofhaolam לא מחובר losofhaolam
משתמש צעיר
שלח/ה 1 הודעות
שלח הודעה פרטית
 
הגב עם ציטוט
חברות וחברים יקרים,
כמו רבים מקודמיי, החלטתי לכתוב כאן מאמר אחרי שקראתי מאמרים שעזרו לי מאוד לקראת הגיבוש. כמו טובים רבים, גם אני עברתי גיבוש 176 האחרון. זו הייתה חוויה מרוממת, מטורפת, מיוחדת, מאתגרת, מפתיעה, וכדי שכולכם תוכלו גם כן להרגיש את מה שאני הרגשתי (ובשביל זה כדאי להישאר עד הסוף...) אני אתן לכם קצת טיפים!

לשמחתי הרבה ולהפתעתכם, נולדתי אישה. אני אחת מ-76 הבנות שהצליחו להגיע לגיבוש, ואחת מ-59 הבנות שהצליחו לסיים אותו. לא אגיד לכם אם עברתי או לא, כדי שתמשיכו לקרוא עד הסוף... הציפייה אם עברתי או לא, בטח תגרום לי להשמע יותר מעניינת ואמינה. לא נכתבו הרבה מאמרים ע"י בנות, אז החלטתי לייצג בגאווה את המין החזק, וכמו שתרגישו בגיבוש - המין הלא היפה...

מטעמי נוחות, המאמר ייכתב בלשון נקבה, אבל מופנה לנשים וגברים כאחד. גברים - אל תרתעו...

אז נתחיל לספר מה היה בגיבוש:
יום ראשון
הבוקר של יום ראשון הוא אחד הימים הכי מרגשים שתחוו אי פעם. הוא מלא בהלם, בציפייה ובהתרגשות. קמים מאוד מוקדם בבוקר ונוסעים לבאר שבע. כל הרכבת מלאה במתגבשים כמוני וכמוכן. תשתדלו לאכול ארוחה טובה בבוקר ולהתקלח כמו שצריך - בכל זאת, זו הפעם האחרונה בחמישה ימים הקרובים שתזכו להרגיש רעננות ושתוכלו להריח את בית השחי שלכן בלי לקבל בחילה. בבאר שבע כולם נאספים ביחד. יש המון אנשים, כמה מאות. כל הבנות מקבלות הוראה להתאסף יחד בסוף התור, כך שיצא לנו להתייבש שם כמה שעות בזמן שהבנים עולים על האוטובוסים לחצרים. זה היה דווקא נחמד, כי זו הזדמנות טובה להכיר את הבנות שסביבכן. תוותרו על פלרטוטים עם הבנים הבאמת שווים שמגיעים לשם (הטייסים הבאים של צה"ל) ותנסו ליצור קשרים עם בנות. אני ממליצה לבוא ולדבר עם הבנות, שכולן באמת ובתמים נחמדות, מוכשרות, חכמות ונעימות. אני חייבת להסביר לכן למה זה קריטי.
במשך השבוע הקרוב אתן לא תוכלו לדבר. אתן תהיו עם אותן 15 בנות במשך 24 שעות ביממה - תישנו יחד, תאכלו יחד, תעשו ביחד משימות, תלכו יחד לשירותים, תעברו אתגרים וקשיים ומפלות ועליות - אבל לא תדעו עליהן אף פרט מלבד השם שלהן, שכתוב על המדים. לא תדעו אם הן חיילות או בכיתה י"ב, לא תדעו אם יש להן חברים, אם הן עושות שנת שירות, אם הן אוהבות כדורגל שולחן או אם הן שכנות של סבתא שלך. שום דבר. הזוי לא? לא תהיה לכן הזדמנות לחשוף את עצמכן. לא תוכלו להצחיק, לא תוכלו להראות לבנות שמקיפות אתכן עד כמה אתן מקסימות ומרתקות בדרך כלל. הן לא יכירו אתכן, אלא רק את הכישורים שתפגינו במשימות. זה היה לי הכי קשה. הרגשתי כאילו אני מאבדת חלק מהזהות שלי, מה שרק מתגבר עם המדים, הזמנים והשגרה הנוקשה שבגיבוש. תתכוננו לזה.

לכל שותי השייקים והתוספים, עושי הדיאטות ואוגרי החלבונים - אני באמת חושבת שזה לא עושה כלום. במהלך הגיבוש אוכלים לא בריא בכלל, בעיקר קופסאות שימורים ולחם לבן עם ממרח קקאו חשוד. כל מה שאתן אוגרות כביכול, נעלם ביום הראשון, אז תרשו לעצמכן להתפנק ולאכול רגיל. אני הלכתי על "אגירת פחמימות", כי זה נורא נחמד שיש לך תירוץ לאכול בצקים ועוגות בלי הגבלה. גיבוש טיס זה בהחלט תירוץ להתפנק. הטיפ הזה תקף גם לבנים - תחסכו את האבקות חלבון, תכניסו איזה ופל בלגי טוב, ואפילו תהנו (שם קוד לתשכבו...) עם חברה שלכם ערב לפני! כן, כן... יש כאלה שחוסכים מעצמם את התענוג, אפילו.. מפסיקים באמצע, כדי "לאגור חלבונים"... די בטוחה שלאף אחד אין שם עד כדי כך הרבה חלבונים.

בכל מקרה, לכל החוששים והחוששות, הגיבוש לא פיזי בכלל. אין ריצות ארוכות, אין מסעות אלונקה, אין אימונים כבדים. אבל, אני כן ממליצה להתאמן קצת לפני, בעיקר בחוגים של כושר קרבי. יש המון תיזוזים - ספרינטים, כפיפות בטן, סקווטים, שכיבות סמיכה ומצב 2 (תלמדו טוב טוב מה זה אומר). חוץ מזה, אני מאמינה שספורט, בעיקר במסגרות של כוש"ק, נותן חוסן מנטלי ומקנה המון תכונות אישיותיות חזקות. כפיפות בטן ושכיבות סמיכה יהפכו להיות משהו מוכר וקליל, במקום מכשול.
בנוסף, יש בגיבוש המון, אבל ה מ ו ן, זחילות. בשביל רוב הבנות, ולדעתי, גם רוב הבנים, זה אחד הדברים השנואים ביותר בגיבוש. תתכוננו למלא בחול את השיער, את הכיסים, את המדים, את הפרצוף ואת האוזניים. הזחילות יהיו בסבבים שירגישו לכן כנצחיים, ובעלייה. כדי לזחול כמו שצריך, וכשאני אומרת כמו שצריך אני מתכוונת לאופן הנכון אך הקשה והמעצבן, צריך לזחול עם התחת למטה. כמעט כל הבנות וגם כל הבנים זוחלים עם התחת למעלה, בזחילה שדומה יותר להליכה על ארבע/עמידה של חתול - ככה שזה לא ממש הוגן. המפקדים רואים הכל וכותבים הכל, ואחרי כל סבב זחילה גם שואלים - מי הרימה את התחת. למרות שזה מייאש ומתסכל, לראות שלכולן יותר קל כי הן מרימות את התחת, לכו על היושרה שלכן. תוכיחו לעצמכן שאתן לא מרמות, שאתן נלחמות על הזחילה הזו ב א מ ת, שאתן לא מוותרות. אל תעצרו לשנייה, אל תחשבו על כמה שזה קשה, כל הזמן תסתכלו קדימה. כדי לצלוח את הזחילות (עינוי מתמשך), צריך לעבוד פסיכולוגית חזק, מה שנקרא - הכל בראש. דברו לעצמכן בראש, תקללו את המפקדים - "יא בן זונה לא תצליח לשבור אותי!!!!!!", תשירו שירים קצביים ומעודדים. אני אישית ממליצה על השורה "עולם קשוח, אני יכול עליו, רק עם כוח, רק עם בעיטות למוח" (ואז תכניסו קצת לרמאיות שמרימות את התחת...) מתתחנני אליי של אביתר בנאי. די מתמצת את הסיטואציה, לא?

נחזור ליום הראשון.
קודם כל, תנו לי להסביר את ההיררכיה בגיבוש: אתן תתחלקו לכיתות של כ-15 בנות, עליהן יפקדו שני מפקדים, טייסים/פרחי טיס, שלובשים כובע אדום. על כל שלוש כיתות, יש מפקדת, קצינה, בדר"כ במילואים, ולא טייסת, לה תקראו "המפקדת הסמלת" (או המפגרת הסמלת אם תרצו). היא לובשת כובע כחול, והתפקיד שלה הוא בערך למרר לכן את החיים. תיזוזים, שניצלים (תפעילו את הדמיון), הקפצות באמצע הלילה. אבל, תנסו להעריך אותה ואת העבודה שלה - היא קורעת את עצמה 24 שעות כדי שאף אחת לא תפצע או תפגע, דואגת שתאכלו ושתרגישו טוב. תנסו לכבד ולהעריך אותה, למרות שתקבלו ממנה יחס רע. הכוונות שלה טובות. מעליה, יש את המ"מ, מפקדת המחלקה, גם כן טייסת. היא לובשת כובע ירוק. תראו אותה מעט, לפעמים במסדרים ולפעמים במהלך משימות.

ברגע שמגיעים לחצרים, מתחילים להרגיש את היחס הנוקשה (והדי חרא) שתקבלו במהלך הגיבוש. המפקדות הסמלות ישר התחילו לנבוח עלינו בקריאות "טוסו! טוסו!" (כי זה יעני גיבוש טיס... לא הולכים... טסים... ממש מתוחכם) והתחילו להקריא זמנים כמעט לכל דבר. הגיבוש עוד לא התחיל, אבל מתחילים לקלוט את האווירה שהולכת להיות בימים הקרובים. הבנות, כמו שאמרתי, מגיעות לבסיס אחרונות, אז הגיבוש שלהן קצר בכמה שעות (1-0 לבנות). אחר כך, כל אחת עוברת בדיקה קטנה אצל הרופא והולכת ללבוש מדים צבאיים. לנו אסור היה ללבוש טייץ/מכנס קצר/חולצת דרייפיט/חולצה תרמית מתחת למדים, או להכניס אותם לגיבוש, כנראה בגלל החום. ברגע הזה, מתחילים באיזשהו אובדן זהות קטן. זה לא בהכרח רע, פתאום כולן שוות, ולאף אחת אין יתרון גופני על אחרת.
מתחלקים לכיתות ומוודאים שאף אחת לא מכירה שם אף אחת ואת המפקדים. ברגע זה הגיבוש מתחיל.

ימים 2-4:
חייבת לציין שכל הימים התערבבו לי באופן מוחלט. תתכוננו להמון משימות, קבוצתיות, אישיות, פיזיות (קצת), אינטילקטואליות ולאפילו קצת דיונים. המשימות הן החלק הכי קריטי בגיבוש - כך אתן חושפות למפקדים את האופי שלכן ואת דרך החשיבה שלכן. תנסו להישאר הכי רעננות שאתן יכולות. המפקדים יתנו הוראות בשקט וידברו נורא מהר (בכוונה אלא מה). אל תלחצו מזה, פשוט תשקיעו בהקשבה. אתן ממש תתבאסו אם תבינו משימות באופן שונה ממה שהן התכוונו, ותצחקו מכמה שאפשר לעשות טעויות טיפשיות. זה פשוט חבל. כאן, לדעתי, נכנס הקטע של "הכל בראש". אני מאוד לא מסכימה עם זה שאומרים שגיבוש טיס הוא הכל בראש, או שאם אתה רוצה את זה מספיק אז תצליח להשיג את זה. בסופו של דבר, כדי לעבור קורס טיס, צריך להיות בן אדם מאוד ספציפי. אי אפשר לרמות או לזייף אישיות, והמפקדים קולטים הכל. ראיתי המון בנות מאוד מוכשרות, עם מוטיבציה מפה ועד השמיים, שלא עברו, פשוט כי האופי שלהן לא התאים. תזכרו את זה.

אני לא אספר על אופי המשימות, אבל רק אגיד שהן בלתי אפשריות. הסתירות הן מכוונות, החוקים הם בכוונה לא הגיוניים. אפילו אם תתקרבו לפתרון משימה, המפקדים יעצרו אתכן באמצע. הם רוצים לראות איך אתן מתמודדות עם סיטואציה הזויה ומופרכת. אל תלחצו, תבינו שזה משחק, ותשחקו אותו. המשימות עצמן די כיפיות. כל הבנות מאוד חכמות ומוכשרות, אז מאוד כיף לדבר איתן ולשמוע את הרעיונות שלהן. מפעילים בגיבוש הזה את הראש בצורה מאוד כיפית, באופן שדומה לתשבצים ולפאזלים. רוב המשימות הן כמו משחק או חידת היגיון. אחרי כמעט כל משימה קבוצתית, אחת הבנות תצטרך להעביר תחקיר: מה היה, למה היה, ואיך ניתן לשפר. אל תילחצו, תנסו להיות הכי ענייניות, תמציתיות ומקיפות.

במהלך הגיבוש, תקבלו דבר שנקרא בד"ח, איזשהם דפים עם מידע שנורא קשה לזכור, או בכלל להבין. יהיו המון רגעים פנויים בגיבוש, שיוקדשו לשינון של הבד"חים. במהלך הגיבוש המפקדים יקחו אתכן, אפילו כמה פעמים ויבחנו אתכן. קחו את זה ברצינות, תשקיעו בזה, אל תלחצו. בסופו של דבר הם בוחנים אתכן רק על הבד"חים שאתן יודעות. תנסו למצוא את השיטה שעוזרת לכן לשנן - תלחינו אותם, תשירו, תדקלמו בקול רם, תספרו לעצמכן סיפורים... אני הלכתי על ראשי תיבות - ובסופו של דבר ידעתי אותם מצוין. כשאתן ניגשות למפקדים, גם לבחינות הבד"ח וגם בכלל, תשתדלו לשמור על פאסון. הם נראים נורא מאיימים, עם משקפי הדיסטנס שלהם והגישה האדישה והמשתעממת, אבל בתכלס, חוץ מהעובדה שהם טייסים, הם כולה בני אדם. תנסו, למרות שזה קשה, להסתכל עליהם מלמעלה, למצוא איזשהי נקודת יתרון שלכן עליהם. תנסו לצבור ביטחון מולם, אל תתנו לעצמכן לשכוח מה אתן שוות. במהלך הגיבוש, הם ינסו לשבור אתכן כל הזמן - אסור לדבר, הזמנים הנוקשים, המפקדים שלא עונים לכן לשאלות ומתעלמים מכן, התיזוזים, הבדידות - אל תשכחו למה אתן שם. המטרה חשובה יותר מהכל. הכל יתגמד ברגע שהגיבוש נגמר.

הלילות הם גם כן חלק קשה. יש חושך מוחלט, אסור לדבר, והכי גרוע - קר. היינו קמות באמצע הלילה, קצת משקשקות מקור וחוזרות לישון. השינה מאוד קלה, כל רעש קטן מעיר אותך, וכולן מתות מפחד מההקפצות. בסופו של דבר, חוץ מהעובדה שזה מפריע לך לישון, קצת מכניס אותך ללחץ וגורם לך להרגיש מסורבלת, ההקפצות האלה הן כלום. זה מעצבן, זו ממש לא הדרך האידיאלית להעביר בה את הלילה שלך, אבל זה כולה לקום לכמה דקות ולחזור לישון. משום מה, בגיבוש לא חשנו עייפות. כולן נורא נכנסו לזה, היו ערניות ולא פיהקו, למרות שבקושי ישנו. אל תחששו מזה. עם זאת, קשה קצת להישאר מרוכז. האבק, החום, האינטנסיביות וחוסר המנוחה גרמו לי להרגיש קצת מעומעמת, לא מרוכזת. תנסו לברוח מזה.

היום החמישי:
ביום הזה נגמר הגיבוש. כבר לא רואים את המפקדים, שהלכו לדיונים להחליט מי עברו ומי לא. כבר מתחילים להרגיש את החופש. התחושה שבה אף אחד לא בוחן אותך יותר, אף אחד לא סופר לך זמנים בזמן שאת בשירותים ואף אחד לא רושם אותך כשאת מתחילה לצחוק מבדיחה - פאקינג מדהימה. אי אפשר להסביר את זה למי שלא היה שם. מתחילים להעריך את כל הדברים הפשוטים, כמו חופש ושקט. ביום החמישי הייתה הפעם הראשונה שחשבתי על הבית, או על משהו שלא קשור לגיבוש. במהלך היום הזה, מפרקים את כל המבנים ומסדרים הכל. מבלים אותו עם המפקדת הסמלת. אחר כך, ממלאים סוציומטרי אחת על השנייה. מחזירים ציוד ומתקלחים - הפריבילגיה הגדולה ביותר אי פעם. דמיינו מה זה לצחצח שיניים אחרי 5 ימים (!!!) או לשטוף לכלוך. מדהים.
סוף סוף מותר לדבר אחת עם השנייה. מגלים עובדות מטורפות אחת על השנייה, ופוגשים בנות נפלאות, ששומרים איתן על קשר גם אחר כך. תנצלו את זה!

יום אחרון:
מעירים את כולן מוקדם בטירוף בסביבות ארבע, להקפצה אחרונה. מחזירים ציוד אחרון, ואז, הרגע לו כולנו ציפינו - שבירת הדיסטאנס. מנחשים את השמות של המפקדים, כמובן שאף אחת לא מצליחה, צוחקים ומרגישים באופוריה. מילאה אותנו תחושת גאווה, שסיימנו את האתגר המתיש והענק הזה. זה מעמד משוגע. אחר כך, עמדנו במעגל והמפקדים הקריאו את מי שעברה ומי שלא. הכיתה שלי התחילה 16 בנות, סיימה 13, ועברו 7. בסה"כ עברו 17 בנות. אני לא עברתי.
זה אמנם מאוד מבאס, במיוחד אחרי שעוברים ומתאמצים כ"כ הרבה, אבל אסור לשכוח שזה רק תפקיד בצה"ל. אמנם תפקיד מדהים, מאתגר, מרתק ומלא תהילה, אבל, רק תפקיד. קחו בפרופורציות וטפחו לעצמכן על השכם על זה שהגעתן כל כך רחוק. זה אומר עליכן הרבה.

אמנם לא נותנים להכניס לגיבוש שום דבר חוץ מגרביים, תחתונים, חזיות, חולצות וגלולות, אבל אני עדיין ממליצה להביא כמה דברים כיפיים ליום האחרון, שבו נותנים גישה לתיקים האישיים:
חטיפים
בגדים נוחים וכיפיים
תחתונים, שיגרמו לך להרגיש סוף סוף קצת נשית (לא תאמינו כמה תתגעגעו)
בושם ודאורדורנט - יהיה לכן חשק להתפנק
וזלין - כדי שההורים שלכן יזהו אתכן כשתגיעו הביתה
משחה לשפשפת - שתצליחו להגיע הביתה...
היו בנות שהביאו מכתבים מהבית...
חוץ מזה! בנות - סופר חשוב!
אפילו אם אתן לא אמורות לקבל במהלך הגיבוש, תכניסו אתכן לגיבוש תחבושות וטמפונים. חבל שתתקעו בלי.

אז בנות יקרות,
תתפציצו בגיבוש הזה. אל תוותרו לעצמכן. תבואו חדורות מטרה, תאמינו בעצמכן וביכולות שלכן. כל מי שהגיעה, אפילו עם מעט חששות לגבי הרצון שלה להיות שם - לא סיימה. כל מי שאמרו משפטים כמו "אני באה כדי לפתוח לעצמי דלתות", "אני אנסה ואראה מה יהיה", "לפחות לנסות" - פרשו באמצע. תבואו עם החלטה חזקה וברורה - אתן באות כדי לסיים ולעבור. פרישה היא לא אופציה. רק 5% ממקבלי הזימון הראשוני לטיס מגיעים לגיבוש. אתן יחידות סגולה, מיוחדות, מוכשרות - ואל תמעיטו בערככן. אל תרגישו מאוימות מהבנות האחרות, אתן מדהימות בדיוק כמוהן. אל תחששו מזה שכולן נראות כאילו לא קשה להן, פשוט הבנות שם יודעות להסתיר את הקשיים שלהן ויודעות לנשוך שפתיים. לכולן קשה. תוכיחו לעצמכן, לחברים בבית, למשפחה, למפקדים המניאקים, לבנים, כמה אתן מוכשרות וטובות. תתקנו את הסטטיסטיקה, תייצגו את המין המדהים שלנו בכבוד! תזכרו שבסופו של דבר, הכל נגמר. שזה שווה את זה. אל תפרשו. אל תתעסקו בדברים קטנים כמו שפשפת/יובש בשפתיים/חוסר היגיינה. זה לא מה שחשוב באמת - רק דבר אחד חשוב. קורס פאקינג טיס. הגעתן רחוק, לקו הסיום, עכשיו נותר רק לחצות אותו ולגעת במטרה. יש לכן את זה.
בהצלחה!!!
0
תשובה : גיבוש טיס 176   נכתב בתאריך 17-06-15 בשעה 11:38
<phrase 1=
Donald.Duck לא מחובר Donald.Duck
משתמש צעיר
שלח/ה 29 הודעות
שלח הודעה פרטית
 
הגב עם ציטוט
שלום לך,

קודם כל, המאמר שלך היה מאד מעניין. נשמע כאילו באמת הערכת את המקום שאת נמצאת בו. ואני מסכימה איתך לגמרי - גיבוש טייס הוא חוויה מטורפת.

לשמחתך הרבה - אני עברתי סיפור דומה לשלך. גם אני לא עברתי את הגיבוש, אך לאחר מספר שנים, עשיתי גיבוש נוסף (גיבוש טייס בפעם השניה! היית מאמינה שחזרתי לגבעה הזו פעם נוספת?!) שאותו כן עברתי.

התגייסתי לקורס טייס (בתור ותק"צית). אפשר להגיד שהגשמתי חלום.
עכשיו אני, מה שנקרא "מעבירה את זה הלאה".
אשמח לעזור כמה שאוכל - וגם אם סתם תרצי לדבר...
שלחי לי הודעה פרטית.
0
תשובה : גיבוש טיס 176   נכתב בתאריך 24-09-15 בשעה 15:16
No Avatar
נחנח לא מחובר נחנח
משתמש צעיר
שלח/ה 4 הודעות
שלח הודעה פרטית
 
הגב עם ציטוט
שלום,
אחלה מאמר נהנתי לקרוא אותו
אני מנסה במשך תקופה ארוכה לקבל זימון למיונים לצוות אוויר כחריג. הנתונים שלי הם 53 70 97 והצבא פשוט לא מוכן לתת לי הזדמנות במיונים...
אני שונא להגיד את זה אבל הצבא ממש מפספס פוטנציאל איכותי, ילד מצטיין בלימודים 5 יח בכל דבר שאפשר (מתמטיקה פיזיקה אנגלית וכו) ו10 יח מגמה מדעית הנדסית, ספורטיבי, מדריך בתנועת נוער עם חיים חברתיים פוריים בין כל הדברים.
הצבא לצערי שפט אותי לפי הראיון האישי אליו הגעתי במצב מסויים שצייר תמונה שגויה.לא אכנס לפרטי הראיון ועל השאלות השונות שהוצגו בפניי ועל היחס שקיבלתי.
לא משנה כמה המלצות מכמה מורים, כמה תעודות הצטיינות חברתיות לימודיות ומדעיות הצבא פשוט לא מוכן להביא לי הזדמנות.
הזדמנות, זה מה שאני מבקש ותו לא.
אם מישהו יכול או מוכן לעזור אני יותר מאשמח , רק ליצור צדק.

תודה רבה על הקריאה
0
תשובה : גיבוש טיס 176   נכתב בתאריך 24-09-15 בשעה 19:37
No Avatar
איתן תגר לא מחובר איתן תגר
צוות האתר
שלח/ה 7,831 הודעות
שלח הודעה פרטית
 
הגב עם ציטוט
אחד ממאמרי הגיבושים המצוינים מכולם. תודה רבה לך קראתי בשקיקה ונהניתי מכל מילה- הרבה אמיתות מאד נכונות שיכולות לשמש את כל הגיבושים - למרות שגיבושי החיר והשייטת גם קשים מאד פיזית. צוות האתר מודה לך על הזמן שהקדשת לתאר בצורה כל כך חיה את הגיבוש.
נשמח לשמוע ממך - לאן את ממשיכה עכשיו. מה המסלול? להערכתי יש לך את זה... ואם לא טייס עדיין תוכלי להגיע רחוק בצבא.
באם תוכלי לתקשר איתי בהודעה פרטית - אני רוצה לבקש את רשותך להעביר את המאמר על הגיבוש .
שנה טובה, ותצליחי בצבא.


0
והו יפה מאוד!   נכתב בתאריך 18-12-15 בשעה 19:12
No Avatar
robinverda לא מחובר robinverda
משתמש צעיר
שלח/ה 6 הודעות
שלח הודעה פרטית
 
הגב עם ציטוט
סחטיין על רמת הכתיבה, ממש נכנסתי לזה שקראתי את הפוסט שלך, זה החזיר אותי לגיבוש שלי חחח. שאפו אחי, רואים שהשקעת

0
תשובה : גיבוש טיס 176   נכתב בתאריך 18-12-15 בשעה 22:30
No Avatar
Bugo26 לא מחובר Bugo26
הפז"ם דופק
שלח/ה 49 הודעות
שלח הודעה פרטית
 
הגב עם ציטוט
מאמר מצויין! אהבתי את סגנון הכתיבה והיה פעמים שצחקתי ממנו
כל הכבוד!
יש לי כמה שאלות בכללי אני אשמח אם תענה לי בפרטי

 פורסם במקור על ידי donald.duck צפה בהודעה
שלום לך,

קודם כל, המאמר שלך היה מאד מעניין. נשמע כאילו באמת הערכת את המקום שאת נמצאת בו. ואני מסכימה איתך לגמרי - גיבוש טייס הוא חוויה מטורפת.

לשמחתך הרבה - אני עברתי סיפור דומה לשלך. גם אני לא עברתי את הגיבוש, אך לאחר מספר שנים, עשיתי גיבוש נוסף (גיבוש טייס בפעם השניה! היית מאמינה שחזרתי לגבעה הזו פעם נוספת?!) שאותו כן עברתי.

התגייסתי לקורס טייס (בתור ותק"צית). אפשר להגיד שהגשמתי חלום.
עכשיו אני, מה שנקרא "מעבירה את זה הלאה".
אשמח לעזור כמה שאוכל - וגם אם סתם תרצי לדבר...
שלחי לי הודעה פרטית.
מה זאת אומרת ניגשת פעם שנייה. את יכולה לפרט על זה? זה קצת מעניין אותי

 פורסם במקור על ידי נחנח צפה בהודעה
שלום,
אחלה מאמר נהנתי לקרוא אותו
אני מנסה במשך תקופה ארוכה לקבל זימון למיונים לצוות אוויר כחריג. הנתונים שלי הם 53 70 97 והצבא פשוט לא מוכן לתת לי הזדמנות במיונים...
אני שונא להגיד את זה אבל הצבא ממש מפספס פוטנציאל איכותי, ילד מצטיין בלימודים 5 יח בכל דבר שאפשר (מתמטיקה פיזיקה אנגלית וכו) ו10 יח מגמה מדעית הנדסית, ספורטיבי, מדריך בתנועת נוער עם חיים חברתיים פוריים בין כל הדברים.
הצבא לצערי שפט אותי לפי הראיון האישי אליו הגעתי במצב מסויים שצייר תמונה שגויה.לא אכנס לפרטי הראיון ועל השאלות השונות שהוצגו בפניי ועל היחס שקיבלתי.
לא משנה כמה המלצות מכמה מורים, כמה תעודות הצטיינות חברתיות לימודיות ומדעיות הצבא פשוט לא מוכן להביא לי הזדמנות.
הזדמנות, זה מה שאני מבקש ותו לא.
אם מישהו יכול או מוכן לעזור אני יותר מאשמח , רק ליצור צדק.

תודה רבה על הקריאה
אני גם ביקשתי חריג מסיבה מסוימת וקיבלתי.
אני ממליץ לך לנסות את המשפט הבא שראיתי במקום באינטרנט:
"אני מאוד מופתע מהתוצאות המאכזבות. לדעתי המבדקים שעברתי אינם מייצגים נאמנה את כישוריי ויכולותיי וברצוני לעבור אותם שוב \ במתכונת אחרת כדי למקסם את תועלתי בצבא"
0
תשובה : גיבוש טיס 176   נכתב בתאריך 19-12-15 בשעה 12:11
No Avatar
Yarin32983 לא מחובר Yarin32983
יש לי ריח במבה בקו"ם
שלח/ה 181 הודעות
שלח הודעה פרטית
 
הגב עם ציטוט
ביום כמה פעמים אוכלים?
0
תגובה

הגדרות אשכול

חוקי משלוח הודעות
You may not post new threads
אתה לא יכול להגיב
אתה לא יכול להוסיף קבצים מצורפים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

BB code is פועל
סמיילים הינו פועל
קוד [IMG] הינו פועל
קוד HTML הינו כבוי


Powered by vBulletin®, Copyright © 2011 vBulletin Solutions, Inc. All rights reserved.
זרוע היבשה חיל האוויר חיל הים משמר הגבול חיל המודיעין תומכי לחימה אלבומים פורומים קישורים מגזין יחידה קליבר קרבי
כל הזכויות שמורות לאתר יחידה - אתר יחידות צה"ל © 2004 - 2015 (האתר הינו אתר פרטי ואינו אתר רשמי צה"לי) פרסום באתר | אודות אתר יחידה | צור קשר | מפת האתר