Get Adobe Flash player
Get Adobe Flash player
התחברות לאתר הירשם לאתר
זכור אותי
 
שכחתי סיסמא

תמונות שנוספו לאחרונה


הרמטכ
תמונה רשמית של פורום מטכ
הרמטכ
ביקור הרמטכ
מסיימי קורס צוללן, מחזור 102
הרמטכ
הרמטכ
הרמטכ
טקס
טקס
טקס
טקס
הרמטכ
הרמטכ

חסויות

אפיזודת המקלע "דרור"
כולם מכירים את סיפורם של המקלעים הצ'כים שהגיעו ארצה במלחמת השחרור ושינו את מצבת הנשק הקל בצה"ל. מעטים יודעים שתע"ש הצעירה ניסתה באותם ימים לייצר בכוחות עצמה מקלע ישראלי, על בסיס דגם של מקלע אמריקני, אך נכשלה כישלון חרוץ. הצצה אל הסיפור הלא הידוע של המקלע העברי הראשון
נכתב ע"י סא"ל (מיל.) מתי חמד

במכתב לפיקוד העליון של ההגנה, מתחילת 1945, כתב המהנדס חיים סלבין, שאך לפני מספר חודשים פרש מהנהלת התע"ש שבמחתרת, כי עם סיום מלחמת העולם השנייה תיווצרנה אפשרויות לקניית ציוד מעודפי המשק הממשלתי בארצות הברית אשר יאפשרו לייסד בתע"ש מפעל חרושת גדול. בחוגי הפיקוד העליון הוחלט לנצל את כישרונותיו ותכונותיו של סלבין, ולהקים מפעל חרושתי מקביל למפעלי תע"ש הקיימים.
בעקבות שיחותיו עם ראשי השלטון בלונדון אחרי תום מלחמת העולם השנייה חשש דוד בן-גוריון, יו"ר הסוכנות היהודית דאז, כי בריטניה - אשר שלטה בארץ ישראל בתוקף מנדט - לא תבטל את מדיניות הספר הלבן. על היישוב היהודי בארץ יוטל לעמוד בפני התפרעות ערבית, ואולי גם בפני התקפה משולבת של צבאות ערב, ולכן צריך לחזק את הישוב היהודי בכוח אדם ובנשק.
ביוני 1945 הגיע בן-גוריון לארה"ב. הוא זימן לדיון 19 בעלי הון ואנשי ציבור, מידידי המפעל הציוני. בישיבה זו נכח גם אליעזר קפלן, איש הכספים של הסוכנות. בן-גוריון גלל בפני הנאספים את התחזית המדינית והביטחונית שלו. הוא תבע מגבית מיוחדת לכל צרכי ההגנה וההעפלה, ובכלל זה קניית ציוד לתעשיית הנשק מבתי חרושת אמריקניים העומדים להתפרק אחרי תום המלחמה. הנאספים הבטיחו את עזרתם ברצון ובהתלהבות.
באוקטובר 1945 נשלח סלבין לארה"ב. שם הוא נפגש עם קבוצת תורמים יהודיים והסביר להם כי בא להשיג ציוד מלא לבתי חרושת לנשק לייצור מקלעים, רובים, כדורים וציוד חימוש נוסף. סלבין החל לחפש עוזרים המבינים בענייני שיטות לייצור נשק.
בינואר 1946, הגיע לארה"ב יעקב דוסטרובסקי (דורי), לימים הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, שעמד אז בראש משלחת ההגנה לאיסוף כספים לקניית אוניות להעפלה ורכישת מכונות וציוד לייצור נשק ותחמושת עבור התע"ש. מכונות רבות נקנו במחיר משקל הברזל. המכונות פורקו וחלקיהן החלו להישלח ארצה.
עוד בדצמבר 1946, החל סלבין לטפל ברכישת ציוד לייצור מקלע. סלבין יצר קשר עם קארל אקדל (Karl Ekdahl) , מהנדס נשק אמריקני. לפי עצתו, נבחר דגם של מקלע זמין, שנראה קל לייצור בשל פשטותו וקלות משקלו. המקלע היה Johnson M. 1941. פיתוחו של המקלע וגם רובה המטען החל עוד בשנות ה-30' של המאה הקודמת, על ידי מלוין מ. ג'ונסון (Melvin M. Johnson), שהיה קפטן במילואים בחיל הנחתים של ארה"ב. המקלע, שסומן M1941, נכנס לשימוש חלקי במרינס ובכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב, וכן הצטיידו בו הכוחות ההולנדיים באיי הודו ההולנדית. מדגם זה של המקלע יוצרו כ- 5,000 יחידות בלבד.
קליבר המקלע המקורי היה .30-06", הקליבר התקני האמריקני, אך מאחר וב"הגנה" היה מלאי תחמושת גדול ביותר של כדור "303. בריטי (וכן רובים בריטיים) נבחר הקליבר הזה למקלע ג'והנסון שייוצר בתע"ש במחתרת. שמו של המקלע נקרא "דרור". אין בידינו נתונים על העסקה שנערכה בין אקדל לבין נציגי המשלחת, אך ברור שהיא כללה הכנת מכשירי ומדידי הייצור עבור המקלע בקליבר "303. הבריטי, אותם ייצר מר אקדל בקנדה מטעמי נוחות. ב-1947, הועברו המכשירים על שרטוטיהם לארץ, לתע"ש במחתרת.
 
מקלע ג'ונסון .30-06 דגם 1941
 
  
  
דרור מ.י. .303
 

 
ייצור תחת לחץ מחתרתי
בתחילת 1948, התארגנו בתע"ש לייצור המקלע בשני מפעלים בשכונת בורוכוב בגבעתיים. הקשיים החלו מיד עם הגעת המכשירים והשרטוטים לארץ. כל המידע הטכני היה במידות אינצ'יות והיה צורך לתרגם את המידות והאפיצויות למידות המילימטריות. השינויים העיקריים שנדרשו עקב החלפת הכדור היו ייצור המחסנית, הקנה ופני הסדן.
ההכנות לייצור המקלע החלו אמנם בשנת 1947, אך התשתית הטכנית המחתרתית לא הייתה בנויה בצורה יעילה. היא חסרה משרד טכני מאורגן ומסודר, ובעלי מקצוע המנוסים בפיתוח. הייצור החל תחת לחץ מחתרתי. מחוסר ניסיון בשיטות ניהול ייצור של חלקי נשק החל ייצור המוני של חלקים עוד לפני שנבנה דגם לבדיקת ההיתכנות.
עם הכרזת המדינה, החלה התעשייה הצבאית לבנות עצמה בחטיבות מקצועיות – מכנית וכימית. התע"ש קלט מכונות ייצור משוכללות והחל בגיוס כח אדם מקצועי – מהנדסים, טכנאים ופועלי ייצור. שירות הנדסת חימוש בפיקודו של סא"ל מנס פרנסקי (פרת) התארגן עם מיטב בעלי המקצוע משוחררי הצבא הבריטי, הצבא האמריקני ואחרים.
בחודש מאי 1948 הגיע אקדל ארצה וסייע למפעל לייצור נשק (מפל"ן) להתארגן בצורה מסודרת ונכונה להמשך ייצור המקלע. במפעלים לייצור תחמושת (מפל"ת) החלו בהכנות לייצור כדור הרובה "303.. לתע"ש במחתרת היה ניסיון חלקי בייצור כדורי תת-מקלע בקליבר 9 מ"מ בלבד. הידע הנדרש לייצור כדור נרכש לאורך זמן, ולכן המפגש של כדור ה-"303. עם המקלע "דרור" מתוצרת התע"ש נתקל בתקלות ובמעצורים גם בגלל התחמושת. כמיליון כדורי "303. יוצרו בתע"ש בשנים 1948-9 עד להפסקת ייצורו.
המהנדס אקדל היה שבע רצון מתוצאות הניסויים הראשונים של ירי ממושך שבוצעו ב"דרור". הוא דווח למנהל מפל"ן ולרמטכ"ל יעקב דורי אודות הניסוי המוצלח שכלל ירי של כ-5,000 כדורים באש שוטפת. חלקי המקלע לא הראו כל בלאי ותקלות הזנה שנבעו מן התחמושת תוקנו ע"י מפל"ת. שהייתו של אקדל לא התארכה והוא חזר לארצו. מפל"ן המשיך בייצור ללא נציג הצרכן (צה"ל).
התארגנותו של "שירות הנדסת חימוש" ב-1948, שהפך ל"חיל טכנאים" ולאחר מכן סופית ל"חיל החימוש" הייתה מהירה ומקצועית, גובשו נהלי עבודה, הוקמו יחידות ניסויים ובחינה, נקבעו תהליכי בחינות ובדיקות של כלי הנשק הנרכשים. החייל החדש התייצב מול התעשייה כנציגו הטכני של הצרכן. במקביל לצד הטכני, גם מחלקות האג"ם (אגף המטה הכללי), וביניהן מה"ד (מחלקת ההדרכה), מת"כ (מחלקת תכנון) ואג"מ/מבצעים (מחלקת מבצעים) התייצבו כנציגי הצרכן לצד התפעולי.
בנובמבר 1948 כתב סא"ל פרנסקי (פרת), מפקד שירות הנדסת חימוש, למטכ"ל אג"א (אגף האפסנאות): "מחלקת הייצור של מפל"ן עומדת להוציא בקרוב 400 מקלעי "דרור" בקליבר "303. מנקודת ראות השירות, כל הסריה הזו הנה ניסיונית. בבחינה ראשונית (בחינת הסדרה הראשונה מהייצור השוטף) אין לעמוד על שגיאות בביצוע בלבד, כי אם גם על שגיאות בתכנון הכלי. כמו כן, יש לזכור שעל אף מעלותיו, כגון: קלות, מבנה חדיש, תנועת חלקיו בהמשך לציר הקנה, לא התקבל הכלי לצבא ארה"ב" ולכן יש לבצע את בדיקות המשקל והפיזור בהשוואה ל-MG34 ול-"ברן" הבריטי". בהמשך פורטו בתקן הבחינה הראשונית נושאים רבים לבדיקה, המקיפים את הצד הטכני-טקטי של הכלי.

יתרון הכלי במשקלו
בינואר 1949 סיכמה הנדסת החימוש את הבחינה הראשונית שכללה את תיאור המקלע ואת עקרונות הפעלתו. היא קבעה שיתרון הכלי הוא במשקלו, הקטן יחסית למקלעים שהיו קיימים בשנות ה-40' של המאה הקודמת – 7.4 ק"ג ללא מחסנית. עקרון הפעולה של ה"דרור" מבוסס על "הרתיעה הקצרה", כלומר: בראש הבריח יש "זיזי נעילה", בקנה לפני בית הבליעה יש "מגרעות נעילה" התואמות את הזיזים שבקנה. כאשר הבריח במצב קדמי, הזיזים ננעלים במגרעות; כאשר יש כדור בקנה, עם הלחיצה על ההדק מתרחשת הירייה, הבריח והקנה (הנעולים) מתחילים לסגת לאחור (כ-16 מ"מ). לפני גמר הנסיגה הקנה מסתובב והבריח משתחרר ונע לאחור תוך דריכת הקפיץ המחזיר. בגמר הנסיגה, הקפיץ המחזיר מתפשט, הבריח נע לפנים, עוקר כדור תורן מהמחסנית ומכניס אותו לבית הבליעה. הבריח והקנה ננעלים. לירי כדור נוסף יש להרפות מן ההדק (חידוש קשר) וללחוץ שנית.
במצב של "אש שוטפת", פועל הסדן כמכנס פתוח. במעבר מ"אש בודדת" ל"אש שוטפת", יש לדרוך את הכלי, ואז נפלט הכדור שהיה בבית הבליעה. את הדריכה צריך לבצע כשהכלי נצור. אם הכלי נדרך כשמנוף החילוף במצב "אש בודדת" עלולה להתרחש ירייה בעת הדריכה. בניסוי השוואתי בין ה"דרור" ל-MG34 וה-"ברן" נמצא כי בירי "אש בודדת" פיזורו של הכלי טוב מהכלים האחרים ואילו ב"אש שוטפת" פיזורו של ה"דרור" היה גדול מזה של האחרים.
המלצת ראש השירות הייתה:
א. לקבל את הסדרה הנוכחית בת 450 מקלעים ו-4,000 מחסניות לחלוקה ליחידות לניסוי בתרגילים בלבד.
ב. להורות למפל"ן לבצע סדרה בת 50 מקלעים עם שינויים ותיקונים שהומלצו ועל יסוד הבחינה הראשונית של הסדרה הניסיונית הבאה, יוכל המטכ"ל לקבל החלטה סופית לגבי המקלע הנדון.

הצ'כים משנים את התמונה
ב- 14.1.1948 נחתם חוזה ראשון בין נציגי המדינה שבדרך לבין צ'כוסלובקיה לרכישה של נשק קל בקליבר 7.92 מ"מ (הגרמני). במספר עסקאות נרכשו עד סוף מאי 1948 כ-24,500 רובי מאוזר 98K, כ- 5,000 מקלעים קלים, MG34 (מגל"דים), 200 מקלעים בינוניים 253 BZ(בזות) וכ-54 מליון כדורים 7.92 מ"מ. שינוי זה במצבת הנשק הקל גרם בדיעבד להחלטה להעביר את מקלע ה"דרור" לקליבר 7.92 מ"מ.
ב-6.3.1949 התקיים דיון בנוכחות גורמים שונים ובהם הנדסת חימוש, שירות חימוש, אג"ם/מבצעים, אג"ם/מה"ד והתעשייה הצבאית. בדיון זה הודיע נציג תע"ש על היענותה לייצור ה"דרור" בקליבר 7.92 מ"מ. השינוי העיקרי היה בהזנת הכלי במחסנית בת 20 כדורים (זו של המקלע הקל הפולני RKM). הסדרה כללה 1,000 מקלעים בהם יבוצעו השיפורים הבאים:
 
דרור מ.י. 7.92 מ"מ

1. מחסנית בת 20 כדורים נטענת בגחון הכלי
2. הוספת סתרשף בלוע הקנה
3. ידית נשיאה במרכז הכובד של הכלי
4. שינויים בדורגל להרחבת גזרת הצידוד
5. שינויים בלוח המגבהים של הכוונות האחורית (חלוקה מטרית ולא יארדית)
6. הוספת תריס בפתח הכנסת המחסנית (למניעת כניסת לכלוך כשהכלי ללא מחסנית).

ב- 29.5.1949 פרסם אג"ם/מה"ד דו"ח ניסוי של ה"דרור" בקליבר 7.92 מ"מ. הדו"ח מפרט מספר ניכר של תקלות טכניות כמו מעצורי הזנה, נפילת מחסנית בעת הירי, חליצה קשה של התרמיל, פירוק והרכבה הדורשים כח רב ומבחינה תפעולית צוינו רתיעה חזקה ודיוק לא מספיק. מסקנות הדו"ח: ה"דרור" מתאים מבחינת תכונותיו היסודיות כמקלע כיתת חיל רגלים, אולם קבלתו הסופית מותנית בתנאים הבאים: פעולה מכאנית תקינה של המקלע, הגדלת דיוק האש באש בודדת ופירוק והרכבה נוחים. נציג מה"ד העיר: "המשך הייצור של כל הסדרה בתע"ש הינו פזיז ביותר. לדעתנו, אין להכניס המקלע לייצור המוני כל עוד לא נפתרו הבעיות שמהוות תנאי מוקדם לקבלתו של המקלע לצבא".

 
לא ליחידות קו ראשון
ב- 21.6.49 זומנו לדיון באג"ם/מחלקת תכנון גורמי הצבא והתעשייה הצבאית והובהרו הנקודות הבאות:
1. התעשייה הצבאית מסוגלת לתקן את כל הליקויים שנתגלו בכלי, שלגביהם התקבלו הערות אג"ם/מה"ד ושירות הנדסת חימוש, ומתחייבת לתקנם.
2. בהתאם לקונסטרוקציה של הכלי, יש בו חסרונות שאינם ניתנים לשינוי.
3. בהשוואה למקלעים אחרים, קל מאד לייצר את המקלע, והיום זה המקלע היחיד שאנו יכולים לייצרו על תחמושתו.
4. הידיעות שבידי האג"ם והחימוש אינן מספיקות לקביעת דעה סופית בעניין אימוצו של המקלע "דרור" על-ידי הצבא. בעניין זה, יוכלו לתת את המלצותיהם רק לאחר ניסויים נוספים.
בדצמבר 1949 כתב ראש אג"מ/ תכנון לסגן הרמטכ"ל:
1. סוג המקלע הפועל על "רתיעה קצרה" יהיה תמיד פחות יעיל ב- 650%- 50% מכלי אוטומטי הפועל על בוכנת גזים (בוכנת גזים היא שיטת הפעלה של כלי אוטומטי באמצעות העברת גזי הפליטה דרך חריר בקנה אל בוכנה הדוחפת לאחור את הסדן – מ.ח.).
2. בעתיד יש לעבור לייצור מקלע מסוג זה הפועל על בוכנת גזים.
3. מכיוון שייצור של 70%- 60% של חלקי ה"דרור" כבר הושלם, אני ממליץ לסיים את ייצור הסדרה השנייה ולחלקה לגדודי חי"מ (חיל המשמר) ולא ליחידות הקו הראשון.
ב- 9.7.50 הודיע מטכ"ל/אג"א/5 לחיל טכנאים ולאג"ם/תכנון כי 20 מקלעי "דרור" 7.92 מן הסדרה בת 50 הכלים מוכנים לניסוי, וביקש להקצות 15 מקלעים למה"ד ו- 5 לחיל טכנאים. ב- 21.9.50 מדווח אג"מ/מה"ד על תוצאות הניסוי ההשוואתי בין ה"דרור" ל- מ.ג. 34 ולברן הצ'כי, בקליבר 7.92 מ"מ:
 

 
תרשים תוצאות הניסוי של חיל טכנאים

 

יתרונות הכלי:
1. קל ונוח לנשיאה
2. באש בודדת, דיוקו עולה על שאר הכלים
חסרונות הכלי:
1. פירוק הכלי קשה ולא ניתן כמעט להיעשות בשכיבה
2. הכנסת המחסנית קשה
3. ההזנה הגרועה גורמת למעצורים רבים
4. החליצה קשה וגורמת לקריעת כרכוב
5. החלפת הקנה קשה
6. הכלי רגיש מאד לאבק בוץ ומים (אינו פועל)
7. שחרור הלחץ על ההדק לא תמיד מפסיק את פעולת הירי
8. אי דיוק בייצור הכלי גורם לכך שמחסנית המתאימה לכלי אחד לא תמיד מתאימה לאחר.
לאור סיכום זה, אין כל אפשרות לקבל את הכלי לצבא. הניסוי חרץ, למעשה, את גורלו של ה"דרור" גם בקוטר 7.92 מ"מ.
למרות האמור, הוציא מטכ"ל/אג"א הזמנה באפריל 1954 ל- 850 מקלעי "דרור". זו הייתה למעשה השלמת ייצור סדרת 1,000 הכלים שהופסקה קודם לכן. הייצור נמשך, וביוני 1955 הודיע מנהל מפל"ן כי הושלם ייצור של 650 מקלעים.
מטכ"ל/אג"א המליץ לקבל את המקלע ללא בחינה ראשונית. המקלעים נבחנו בחינה פונקציונלית בלבד, וצוין שהם עברו בחינת אש בלבד, וכי אין לסמנם ב"נ" (סימן שעברו בחינת קבלה). כ- 600 מקלעי "דרור" חולקו לישובי ההגנה המרחבית בפיקוד הצפון ובפיקוד המרכז.

המסמר האחרון
באפריל 1956 פנה ראש ענף ביטחון מרחבי באג"ם/מבצעים למה"ד/ענף ארגון והדרכה, וביקש לקיים קורס השתלמות להכרת הכלי ותפעולו. כן פנה ראש הענף למפקדות הגמ"ר (הגנה מרחבית) וביקש להפסיק את האימונים הנערכים ביוזמת הישובים, כי מספר מקלעים כבר התקלקלו.
במארס 1957 פונה ראש ענף שדה במקחש"ר בתפוצה לכל יחידות החימוש בפיקוד המרכז והצפון וקובע:
1. מאחר ומקלעים אלה אינם תקניים ולא עברו בחינה, אין באפשרות חיל החימוש להבטיח החזקתם.
2. מפקדה זו אינה יכולה לענות על בעיות המתעוררות עקב שימוש בכלי זה.
מכתבו של ראש ענף שדה במקחש"ר היה המסמר האחרון בארונו של ה"דרור". מקלעי ה"דרור" שמשו בהגמ"ר מספר שנים עד שהוחזרו למחסני חיל החימוש. הם נמכרו כמעט במחיר משקל המתכת לסוחרי נשק.
שורש כישלונו של מקלע ה"דרור" נעוץ בחוסר הניסיון של התע"ש בייצור סדרתי. המעבר מייצור במחתרת לייצור תעשייתי בהיקף גדול חייב התמחות טכנית שהייתה חסרה באותם ימים. גם המעבר ממידות אינצ'יות למידות מילימטריות גרם לקשיים וחוסר דיוק בייצור. בשנים הראשונות לא הצליחה התעשייה להתמודד עם ההקפדה היתרה של צה"ל על דרישות טכניות וטקטיות מתקדמות.
מקלעי דרור בקליבר .303 ו- 7.92 המוכרים ברחבי העולם כמקלע ישראלי שהיה בשימוש צבא ההגנה לישראל מוצגים במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל בתל אביב יפו.

הורד את הכתבה בקובץ PDF - חלק 1 | חלק 2 | חלק 3
 

הוסיפו תגובה
   
  שם מלא
  כותרת
 
    תוכן

   

!joomlacomment 4.0 Copyright (C) 2009 Compojoom.com . All rights reserved."

 

מדריכים

תמונה
מילון מונחי צה"ל
תמונה
מא"ה של תפקיד!
תמונה
מבנה צה"ל
תמונה
מדריך למתגייס לסיירות
תמונה
טפסים צבאיים
תמונה
יום המא"ה - מיון איתור והתאמה
תמונה
מילון ראשי תיבות בצה"ל
כניסה לאגף    
 


כל הזכויות שמורות לאתר יחידה - אתר יחידות צה"ל © 2004 - 2013 (האתר הינו אתר פרטי ואינו אתר רשמי צה"לי) פרסום באתר | אודות אתר יחידה | צור קשר | מפת האתר