Get Adobe Flash player
Get Adobe Flash player
התחברות לאתר הירשם לאתר
זכור אותי
 
שכחתי סיסמא

תמונות שנוספו לאחרונה


הרמטכ
תמונה רשמית של פורום מטכ
הרמטכ
ביקור הרמטכ
מסיימי קורס צוללן, מחזור 102
הרמטכ
הרמטכ
הרמטכ
טקס
טקס
טקס
טקס
הרמטכ
הרמטכ

חסויות

הקרב על מבצר דואמון
סיפור אמיתי מסדרת "פרשיות צבאיות עלומות", מאת יוחאי ורדי

באף יחידה בצבא הגרמני הגדול של שנת 1916 לא הייתה "גאוות יחידה " גבוהה כל כך כפי שהייתה בחט' 24 של "הברנדרבורגרים" מהקורפוס ה-3 בפיקודו של גנרל לוכואו. מסורת הגאווה של חטיבה מיוחדת זו החלה להתפתח עוד בתקופת ימי המלחמה כנגד נפוליאון וקצינים בכירים בצמרת הצבא הגרמני , תמיד הנהנו בראשיהם כשדברו על חטיבה זו ואמרו שיש לה רק חיסרון אחד והוא "שחייליה אמיצים מידי". על דגלה החטיבה היה רקום בחוטי זהב משפטו של הקיסר פרידריך הגדול : " חייל , עשה תמיד מעל לחובתך"! משפט שהפך להיות המוטו של החטיבה.


בשנת 1914 , כשפרצה המלחמה , לחטיבה 24 של ה"ברנדרבורגרים" היה תפקיד חשוב בכיבושה של בלגיה ובהדיפת חיל המשלוח הבריטי חזרה לשטח צרפת . נראה היה שאין גבול להצלחתה הצבאית של חטיבה זו ואין כל מכשול עליו אינה יכולה להתגבר ... החטיבה לחמה בהצלחה רבה על אדמת צרפת בגזרת חזית ה"מון" ולאחר מכן נשלחה החטיבה להשליט סדר באזור הבלקאן והצליחה לסלק את הסרבים מסרביה ... ולהשליט שקט באזור . בחודש פברואר של שנת 1916 , עטורת הישגים והצלחות הוחזרה החטיבה מחזית הבלקאן ונשלחה לחזית ה"מארן" שבאזור "ורדן" שבצרפת וזאת למורת רוחם של כל חייליה.

בקרב הראשון שבו השתתפה החטיבה סביב לכפר הצרפתי " הרבבואי" (Herbebois) , נראה היה פתאום שלא הכול מושלם בביצועיה של החטיבה הגרמנית הזו והתנגדות עיקשת של החיילים הצרפתיים בחזית זו השאירה את החטיבה המהוללת כש"אפה מדמם קשות"... המכה הקשה מהצרפתים כאבה שבעתיים מאחר ועד לאותו היום הייתה החטיבה מורגלת אך ורק להצלחות בשדות הקרב ואיש לא חשב שם שקיימת גם אלטרנטיבה אחרת ... האכזבה הצבאית כאבה עוד יותר כשנודע ל"ברנדרבורגרים" הגאים שהחטיבה השכנה להם בקו , חטיבת ה"איכרים על מדים " כפי שהם כינו בזלזול את חטיבת המילואים של יוצאי חבל וואסטפאליה שבגרמניה , שלהפתעת כולם הצליחו לפרוץ ולהדוף את הכוחות הצרפתיים ולהשתלט על עמדותיהם וזאת באומץ לב ראוי לציון ובניגוד גמור למול מה שציפו מהם . עלבון זה היה קשה מידי ל"ברנדרבורגרים" הגאים יוצאי ברלין וסביבותיה . כשהתכופף ונסוג קו החזית כנגד הצרפתים והם נסוגו לאחור , חטיבה 24 של ה"ברנדרבורגרים"פרצה קדימה למלא מיד את החלל . זה קרב אותם קרוב יותר למטרה הגדולה שבצד האויב , ליהלום שבכתר , לפרס האולטימטיבי , מבצר דואמון" האדיר והאימתני , שאם ייפול הפעם בידיהם , ישוב כבודה של החטיבה ללא כל ספק חזרה למקומו והכישלון המחפיר של החטיבה ליד הכפר "הרבבואי" , שם נשברה מסורת ארוכת שנים של הצלחות בלבד ישכח מלב כולם . ( בחבל ורדן שבצפון מזרח צרפת , לאורך שתי גדותיו של נהר המיוז , נבנה קו ביצורים אדיר . המבצר הבולט , הגדול והחזק ביותר מביניהם היה מבצר "דואמון" שעליו אני כותב בסיפורי זה . מבצר זה היה כה משוכלל וממוגן עד שהפך להיות בצרפת סמל לגאווה לאומית.

כבר ביום הראשון שהגיעו לחזית "ורדן" ראו חיילי החטיבה את מבצר "דואמון" הענקי ממלא את קו אופק שלמול עיניהם . לא ניתן היה להתעלם ממבצר אדיר ממדים זה . החייל הגרמני הפשוט , הרגיש ערום וחסר יכולת למול מפלצת בטון ופלדה ענקית שכזאת . אולם מצד שני , היה זה אתגר בלתי ניתן לשליטה עבור כל מפקד , לכבוש מידי האויב הצרפתי מבצר שכזה ולהוכיח לו בכך את עליונותך המוחלטת עליו , עליונות שבה הצלחת לכבוש אותו למרות שחסה והוגן בחסותו של מקום שהוא בלתי ניתן לכיבוש לכאורה ! החלה תחרות בין יחידות הצבא הגרמני המוצבות בחזית "ורדן" , בתחילה תחרות בלתי נראית ובלתי מורגשת , מי יקבל את הפרס לכבוש ולהשתלט על המבצר האדיר הזה . היה זה ברור שמי שיצליח להשתלט על מבצר זה יזכה לתהילת עולם וכולם רצו לקחת חלק בכך , כולל חטיבה 24 של ה"ברנדרבורגרים" שבאותם הימים חנו כמעט ממש למול המבצר הענקי הזה וקיוו שיהיו אלו הם שיצטוו לנוע ראשונים קדימה ולכבשו.

ב-25 לפברואר 1916 זעמה של מפקדת חטיבה 24 של ה"ברנדרבורגרים" עלה על גדותיו כששמעו הם את חלוקת התפקידים שתוכננה לכוחות בהתקפה הגרמנית המתקרבת ולמדו מכך שהמפקדה הראשית הקצתה לחטיבה הסמוכה אליהם , חטיבה 12 של חיל הרגלים את כיבוש במבצר הצרפתי "דואמון" ואילו חטיבה 24 אמורה הייתה להתקדם עד למרחק של כ-800 מטרים מחומת המבצר, לטהר את כל עמדות ההגנה הצרפתיות שבין הכפר הצרפתי "דואמון" לבין המבצר ולהמתין , משאירים את הפרס הגדול הזה ליריביהם המרים ולא היה בפניהם עלבון יותר צורב מזה...

מאיזו זווית שלא הסתכלת על המבצר האדיר הזה ראית את חזיתו המרשימה והמאיימת . המבצר, שנבנה בצורת מבנה משושה ענקי , עם חומות פנימיות גבוהות , צרחי תותחים וצריחי מקלעים בכל פינה והכול מוקף סביב בחומת בטון אדירה ובאלפי קילומטרים של גדר תיל סבוכה , נתן לצרפתים את ההרגשה הנוחה שהם נמצאים בבסיס מוגן ובלתי ניתן לכיבוש . מרשל פטן הגדיר את המבצר הזה כ"אבן פינה להגנת כל חבל ורדן " . על הנייר לפחות , היה מבצר "דואמון" המבצר הכי חזק והכי ממוגן בעולם של אותה התקופה . בנייתו החלה בשנת 1885 כחלק מהלקחים של המלחמה בין פרוסיה לצרפת שפרצה בשנת 1871 . בשנים 1887 , 1889 , ו-1913 עבר המבצר תהליכי ביצור וחיזוק אדירים שירפו ללא ספק את ידיו של כל מי שיחשוב אפילו לנסות ולהשתלט על מפלצת בטון מזוין שכזו . המבצר שכל צלע מצלעותיו החיצוניות הייתה בת יותר מ-400 מטרים , היה גם מוקף בתעלות הגנה עמוקות ששדה של גדר תיל סבוך בעומק של כ-30 מטר ויותר הקיפן מכל עבר . מיד לאחר גדר התיל הזו הוקם מסך של יתדות פלדה חדות בגובה של כשניים וחצי מטרים שנתקעו בזווית באדמה , מוכנות לשפד כל מי שאך יעיז לחדור לתוכן . מי שכבר הצליח להגיע בחיים ליתדות הללו פגש חומת בטון מזוין גבוהה שמיד מאחוריה נחפרת תעלת מגן בעומק של כ-8 מטרים . בכל קודקוד של המשושה הענקי הזה נבנתה עמדת בטון מזוין בצורת האות האנגלית M שחלשה באש תותחים ומקלעים צולבת על חזיתה ושני צדדיה וכל עמדה חיפתה במקלעיה על אחותה . בתוך שטח החומה של המבצר , קרוב לחלקו הצפוני נבנה מבנה בטון מסיבי , גם הוא בצורת משושה , יותר משתי קומות גובהו והיה מוקף הוא במעין מרפסת פתוחה סביב שבכל אחת מפינותיו נבנתה עמדת תותחים ומקלעים שולטים וכן זרקורים אדירים שהיו אמורים להאיר את כל השטח שבין החומות החיצוניות לבין המבנה המשושה הפנימי ולהפכו לגיא הריגה לכל אויב שיפרוץ עם לילה לתוכו.

המבצר המשיך גם אל מתחת לאדמה וכל עמדת פינה במבנה המשושה הגדול הזה , הייתה מחוברת ברשת חפירות תת קרקעית דרכה ניתן היה בעת הצורך להעביר ממחסני המבצר גם בהפגזת אויב רצופה וממושכת תגבורות , תחמושת ואספקה לכל עמדה ועמדה ללא כל הפרעה וזאת ללא כל חשש . למעשה מתחת למבצר הוקמה עיר תת קרקעית גדולה ומשוכללת שכל חלקיה היו מחוברים במבוך עצום של פרוזדורים ומנהרות שייקח לאדם יותר משבוע ימים לחקור ולגלות לאן הן מובילות . במקלטים תת קרקעיים היו מגורי חיל המצב שאכלס את המבצר וכן מחסנים גדולים לאחסנת תחמושת וציוד צבאי רב . חיילים אלו יכלו להגיע בעת הצורך דרך המנהרות שתחת המבצר לכל קטע וקטע בו ולצאת ולפגוש כל אויב שיצליח להתגבר על המכשולים שלפני החומות , לחדור ולהתמודד עם המכשולים שמאחורי החומות וכן לצאת חי איכשהו משדות ההרג המתוכננים ביעילות מדעית של המקלעים והתותחים האוטומטיים מעמדות השמירה שסביב , שחלשו באש צולבת על כל פינה וכל חלקה טובה בשטח המבצר ולהפתיעו בפריצת פתע , כאילו שצצו תרתי משמע מתחת לאדמה.

רק כניסה אחת תוכננה למבצר והיא מוקמה בחלקו הדרומי שלו . על כניסה בודדת זו חלש מחסום ממוגן במיוחד , מוקף גם הוא במקלעים ובתותחים והיה בנוי כך שיכול היה הוא להגן היטב על הכניסה וכן על עצמו אם יצליח ויחדור האויב וינסה לאגפו . על הכניסה הדרומית חיפו שתי עמדות תותחים 75 מ"מ , תותח חדיש שהיה בזמנו תותח צרפתי בעל מנגנון ירי מהפכני והיה לו קצב אש אדיר במוסגים ההם של כ-15 פגזים לדקה . הכול במבצר הזה תוכנן להגנה יעילה היכולה למנוע מכל אויב את כיבושו הפיזי . חומות המבצר החיצוניות הפונות מערבה , יכלו בעת צרה לקבל סיוע ארטילרי ממבצר "פורט וואהו" הסמוך וחומותיו הפונות לכוונים אחרים יכלו לקבל סיוע כזה ממבצרים סמוכים אחרים כך שברשת מבצרים זו , כל מבצר יכול היה לאבטח באש תותחיו את סביבות המבצר השכן לו ולנפץ כל התארגנות של אויב המנסה לפרוץ לתוכו . חיל המצב שהחזיק וישב במבצר מסיבי זה היה בעל מוראל גבוה שנבע מביטחונם על כך שהם , להבדיל ממיליוני חבריהם השרויים לאורך מאות הקילומטרים של החפירות למול הגרמנים , נמצאים במקום מוגן וממוגן אותו האויב לא יוכל לכבוש לעולם . על קיר אחד מהפרוזדורים הגדולים שתחת המבצר נכתבה הכתובת הבאה :" מוטב להיקבר תחת הריסות המבצר מאשר להיכנע"!!!

נקודת הגאווה הגדולה ביותר בהגנת המבצר היו צריחי התותחים האוטומטיים שעלו וירדו בהתאם לצורך בעזרת מנגנוני לחץ הידראולי. ניתן היה להעלותם במהירות לצורך הירי ולהורידם מיד אם רצית לטעון , לתחזק או להגן עליהם . הייתה זו שיטה מהפכנית שמומשה לראשונה במבצר זה ורבים נטו לשים את ביטחונם ביעילותן של עמדות תותחים אלו למול כל צורת התקפה של כל אויב . כמו כן מספר עמדות תותחים כבדים בקוטר של 155 מ"מ נבנו בצריחי עמדות הבניין שבמרכז המבצר ותותחים אלה שיכלו לירות כ-3 פגזים בדקה יכלו להשמיד כל מטרה בטווח של עד כ-15 ק"מ סביבם . גם תותחים כבדים אלו ניתן היה להנמיך ולהרים לפי הצורך בעזרת מערכת משקולות בנות 48 טון אותן קשרו לכבלי פלדה עבים על גלגליות שאותן סובב מנוע חשמלי , בעקרון פעולה הדומה לזה המופעל במעליות כיום . עמדות התותחים שתוכננו במבצר זה היו כה משוכללות והמנגנונים שהפעילו את התותחים היו כה חדשניים ומדויקים עד שהם נתנו השראה למתכנני קו ביצורי " מז'ינו "המפורסם , שנבנה כארבעים שנה מאוחר יותר , שגם בו השתמשו הצרפתים באותם רכיבים כפי שהשתמשו בעמדות שבנו במבצר "דואמון" במלחמת העולם ה-1 . עמדות תותחים אלו היו ממוגנות היטב בשריון עבה ובטון מזוין כנגד כל פגיעה ורק פגיעה ישירה של תותח גדול קוטר במיוחד כמו תותח ה-420 מ"מ הגרמני יכלה לשתקו.

גג המבצר נבנה בצורה חכמה ומיוחדת כך שיוכל לספוג הרעשות ארטילריה כבדות מבלי להינזק . היה זה המבצר היחידי בעולם שגגו נבנה בצורת סנדוויץ' כשבין שתי שכבות של בטון מזוין ופלדה שהיוו את החלק התחתון של הגג ואת חלקו העליון מלאו הצרפתים בשכבת חול בעובי של כמטר ועשרים לערך ששימשה כבלם זעזועים יעיל ושכבת חול זו אמורה הייתה לפזר ביעילות וללא כל נזק את האנרגיה הקטלנית של התפוצצויות הפגזים ישירות על גג המבצר (מה שהתברר אכן כעיקרון יעיל ושימושי ביותר !).

כמעט שנה לפני המערכה על "ורדן" , בחודש פברואר 1915 , החליט נסיך הכתר הגרמני ( שהיה גם מפקדו העליון של הצבא ) כי ברצונו לבדוק את יעילותם של תותחיו החדשים , פאר תוצרת מפעלי "קרופ" , תותחי ענק בקוטר 420 מ"מ ומשקל של כ- 1600 טון כל אחד , שנודעו גם בשמם "ברטה השמנה" . סוללת תותחים הובאה לקרבת המבצר על מערכת פסי רכבת שנבנתה במיוחד לצורך כך ושישים ושניים פגזים נורו במדויק לעבר מבצר "דואמון" . תצפיתני הארטילריה הגרמניים דווחו בסיפוק על עמודי אש , עשן ואבק ענקיים המתרוממים משטח המבצר ואילו הצרפתים לא השיבו באש ולו פגז אחד לרפואה . לגרמנים היו כל הסימנים ש"ברטה השמנה" הצליחה גם הפעם לעמוד בצפיות שתלו בה , והיא (התותח) מסוגל להשמיד כל מטרה שבה יפגע.

האמת הייתה שונה לגמרי ! פגזיה של "ברטה השמנה" שכל אחד מהם שקל כטון ! הצליחו בקושי לגרד רק חלק מהצבע של הכתובת עם שם המבצר שנצבעה בכניסה לשער הראשי...


הערה היסטורית- הגרמנים לא הבינו מדוע הצרפתים לא השיבו באש כדי לנסות ולשתק את הירי מ"ברטה השמנה" . למעשה הגרמנים מיקמו את סוללת "ברטה השמנה" מחוץ לטווח של תותחי ה-155 מ"מ הצרפתיים ( להם היה טווח יעיל של כ-6 ק"מ בלבד ) ולו ירו הם לעבר סוללת "ברטה השמנה" היה חשש שפגזיהם יפלו על ראש הכוחות הצרפתיים שחנו בשטח . לכן העדיפו הצרפתים לא להשיב באש מה עוד ששמחו הם רבות לעדם של הגרמנים שפגזיהם הגדולים הללו לא מסוגלים להזיק כהו זה למבצרם החסון . אחרי מבחן זה נראה היה שמבצר "דואמון" הינו אכן "מבצר בלתי חדיר לחלוטין"!

ב-25 לפברואר 1916 , לכוחות התקיפה הגרמניים היו כל הסיבות להאמין שהמבצר ניזוק ללא תקנה ( לאחר שירו עליו כ-62 טון של חנ"מ , בטח נפגע הוא אנושות ...הייתה זו מבחינתם מסקנה הגיונית ...) . איש מהגרמנים לא חשב ולא פילל ששרשרת טעויות קריטיות שיעשו הצרפתים , ישאירו את המבצר האדיר הזה חסר הגנה לחלוטין ! ובוא ותקרא את המשך הסיפור...


ביום ההתקפה הגדולה של ה-25 לפברואר 1916 , לחטיבת ה"ברנדרבורגרים" הוטלה המשימה לכבוש את היער או החורשה שליד המבצר ולהתמקם במרחק של כ-750 עד 800 מטרים מצידו הצפון מזרחי . הפגזת החיסול וההשמדה הגרמנית החלה כבר יום קודם ליום ההתקפה ובדיוק בשעה 0900 , בתחילה סביב למבצר ולאחר מכן על המבצר עצמו . הגרמנים תכננו את ההתקפה בצורה הבאה : הגדוד ה-2 יתקוף את המבצר מצידו הימני הגדוד ה-3 יתקוף את המבצר מצידו השמאלי ואילו גדוד מס' -1 יישאר כגיבוי . חטיבה 12 של חיל הרגלים הגרמני שמבצר "דואמון" היה ממש בנתיב צעידתה פעלה באגף הימני של ההתקפה ואילו חטיבה 20 של חיל הרגלים הובאה לגבות את ההתקפה באגף השמאלי . שתי החטיבות היו אמורות להסתער על המבצר בתנועת מלקחיים בעת ובעונה אחת . אבל במלחמה כמו בכל מלחמה , תמיד קורה משהו ממש ברגע האחרון שמשבש את הכול . וזה מה שקרה רבות גם במלחמת העולם ה-1 שבה לא היו מכשירי קשר ולעיתים נשלחו רצים מיוחדים לקצות החזית וכל אחד מהם העביר את הידיעה או את הפקודה כפי שהוא הבין אותה , כך שבסוף התוצאה הייתה לעיתים קטסטרופה ... גם בסיפורינו זה , כשהתרוממה ההפגזה המסיבית מסביבות המבצר וראשוני פגזיה החלו נופלים בשטחו , הגיעה שעת האפס , השעה בה היו צריכים כל חיילי החטיבות לפרוץ קדימה בצורה מתואמת ואחידה . הבעיה הייתה שעד לאותה שעת אפס , אף חטיבה פורצת עדין לא קבלה את פקודת הקרב שלה וחטיבה 24 , שאמורה הייתה לקבל חיפוי בימין לה מחטיבה 12 ולשמאלה מחטיבה 20 , החלה כמתוכנן בהתקדמותה לעבר היעד שהוקצה לה , כשהיא לבדה ואגפיה חשופים לגמרי.

מהר מאוד הבינו בחטיבת ה"ברנדרבורגרים" שהיא נמצאת לפתע לבדה למול המבצר האדיר שלמולה , כשאגפיה עדין חשופים לחלוטין . החטיבה פרצה קדימה במלוא יהירותה ותפסה את השטח אותו החזיקו גדוד חיילי ה"זואובוס" שהתמוסס ונעלם יום קודם לכן . ( חיילי המושבות הצרפתיות ממערב אפריקה וצפונה שגויסו לשורות הצבא הצרפתי ) . חטיבת ה"ברנדרבורגרים " פרצה קדימה מתעלמת מכל סכנה . החיילים הצרפתיים שנמצאו בדרכה או שהוכנעו או שנפוצו לכל רוח . וכבר בשלבי הפריצה הראשוניים נפלו יותר ממתאים שבויים צרפתיים בשבי חיילי חטיבה 24 , שחלק מאנשיה פתח במרדף פראי אחרי הבורחים . תוך כעשרים וחמש דקות של קרב לוהט , הצליחו חיילי גדוד -2 של חטיבה 24 להתקדם לפנים יותר מאלף ומתאים מטרים והגיעו עד לחומות גדרות התיל שרגלי המבצר , הישג שלא היה אח ורע באף קרב בסדר גודל שכזה במלחמת העולם ה-1.

בצידו השמאלי קיצוני של גדוד -2 , פעלה יחידת חיילי הנדסה בפיקודו של סמל בשם קונצה. (Kunze) . סמל קונצה מחטיבת ה"ברדנבורגרים " היה חייל פשוט ונטול השכלה . אם הסתכלת על תמונתו מאותם הימים , יכולת להתרשם שלפניך אדם חסון וחזק אולם אדם שלא נראה חכם במיוחד ... אולם אם תשפוט את מעשיו כחייל ( כפי שתלמד בהמשך הסיפור) תקבל את הרושם שלפניך חייל אמיץ ביותר וחסר פחד , הניחן בנועזות חריגה שלעיתים מצביעה על חוסר דמיון ... אבל חיילים כמו סמל קונצה , היו עמוד השדרה של הצבא הגרמני באותם הימים . בכל קרב הם תמיד פרצו קדימה בנחישות ובעוז , מנסים למלא במלואן וכלשונן את ההוראות והפקודות שקבלו , ללא היסוס , ללא תהיות וללא הרהור . חטיבת חיילים קרביים מעולים שהיו חלומו של כל מפקד...

ההוראות אותן קיבל סמל קונצה וקבוצת חייליו הייתה לסייע ליחידות הסער הפורצות , לפנות מדרכם מיקושים , מחסומים , מלכודים וגדרי תיל ולאפשר להם בגזרת אחריותו , פריצה נקייה וללא מכשולים אל היעד . עם תחילת המתקפה קונצה וחייליו החלו מפנים מהשביל את המכשולים הרבים , מפנים מוקשים ומלכודות מוות ופורצים שביל בטוח בסבך גדר התיל לכל אלו האמורים להגיע בעקבותיהם.

הם לא הסתכלו לאחור , היה עליהם להשלים תוך כדי קרב את המוטל עליהם במהירות כי הגל המסתער שמאחוריהם ממתין רק להם כדי שיוכל לפרוץ קדימה ללא כל הפרעות . פעילותם של חיילי ההנדסה הללו הביאם ראשונים למול האויב הצרפתי . חיילי ההנדסה התקדמו והצליחו להשתלט על עמדת מקלע צרפתי . במרכז העמדה שכב חייל צרפתי פצוע שגנח במכאוביו . קונצה עצר , התכופף לעברו וחבש את פצעו בתחבושת אישית . לאחר מכן הוא השעינו על דופן העמדה ועמד לצאת ולהמשיך במלחמתו כשהפצוע הצרפתי הצליח להניח את ידו על אחד מהרובים הזרוקים לידו , דרך אותו וכוונו לעבר קונצה . קונצה מיהר , כוון לעברו וסחט את הדק רובהו . המהלך היה כה מהיר עד שהוא פעל באופן אינסטינקטיבי , הוא הסיט את קנה רובהו לעבר הפצוע הצרפתי , סחט את ההדק והרגו ללא כל נקיפות מצפון.

חיילי ההנדסה בראשותו של קונצה המשיכו להתקדם כשהם נלחמים ומפלסים את הדרך , מסירים ממנה כל מכשול שעלול לעקב את ההתקפה . הם הגיעו לעמדה צרפתית אחרת וחייל צרפתי התרומם כדי לירות לעבר קונצה . קונצה הזדרז וירה בו ראשון והקבוצה המשיכה להתקדם עד שהגיעו הם חסרי נשימה ליעד שהוקצה להם , חומת מבצר "דואמון" . הם חדרו ללא כל קושי פנימה , הביטו סביב ולא ראו אף חייל גרמני בכל השטח סביב . הם עצרו לנוח ולהשיב את נשמתם לאפם . היכן כל החיילים הגרמניים שאמורים היו להסתער אחרינו...? ! איפה כל חיל המצב הצרפתי ? מה קורה כאן ?! האם הצרפתים מכינים לנו מלכודת ?!

כיפת הבטון הענקית של המבצר זרחה למול עיניהם של חיילי ההנדסה הגרמניים הם עמדו והסתכלו עליה בהשתאות , בפרוש לא מאמינים שהצליחו לחדור ולהגיע ללא פגע לליבו של מבצר "דואמון" , זה עדין לא נקלט בראשיהם והם עמדו שם דקות ארוכות ולא מאמינים שהם עדין בחיים . לא רחוק משם , מעמדת מקלע צרפתית נפתחה לפתע אש עזה ומקלעיה החלו לירות צרורות ארוכים לכוון לא ידוע . אולם חוץ מזה , שקט מוזר ומאיים שרר בכל שטח המבצר . קונצה נזכר בפקודות הברורות שקיבל עם בוקר . " עליכם לטהר ולנקות את כל המכשולים שבדרכם של כוחות הסער עד למבצר "! והינה בזמן כה קצר לאחר תחילת ההתקפה , הוא מוצא את עצמו עומד לבדו עם קומץ מאנשיו לפני המכשול הגדול ביותר שבפני כוחות הסער המיועדים להגיע כל רגע מאחוריו והוא מבצר "דואמון" . כשהוא מתעלם מההתרגשות של הרגע בו עומד הוא להיכנס למבצר "דואמון" וכמי שמוכן להתעלם מהפקודה לא להמשיך מעבר ליעד שהוקצה לו , אפילו מבלי לדעת מה בדיוק יעשה הוא אם ימשיך להתקדם לבדו לתוככי המבצר ואם כלל יצליח להגיע לשם בשלום . קונצה סימן בתנועת ידו לחבריו להמשיך אחריו ופנה לתוך המבצר . ללא היסוס פנו כולם ויצאו אחריו , עשרה אנשים עייפים למול המבצר האימתני ביותר בעולם , המבצר הממוגן ביותר בעולם שמתכנניו הקפידו בו על כל פרט שימנע מכל אויב את האפשרות לכבשו...

תוך דקה או שתיים הם הגיעו לקטע מגודר והחלו במהירות לפרצו במספרי התיל הענקיות שלהם , מעודדים מכך שעדין איש אינו יורה לעברם . לעומת זאת חיילי ההנדסה יכלו בקלות לשמוע ולראות את תותחי ה-155 מ"מ הצרפתיים , יורים ללא הרף מעמדותיהם שבמבצר לעבר הכוחות הגרמניים שמאחור . קונצה וחבריו יכלו לראות היטב כי בגזרה הימנית של חטיבה 24 , נקצרים החיילים ונופלים כשיבולים מאש מכונות הירייה הצרפתיות שמוקמו בצריח הכנסייה של הכפר הסמוך "דואמון" , שעל שמו נקרא גם המבצר הזה.

הם נכנסו לתוך תעלה עמוקה ונעו בתוכה במהירות , אצבעותיהם על הדק רוביהם ועיניהם מנסות להבחין בכל תנועה ולא הקטנה ביותר שתציין את סופם הקרב . הם לא ראו אף חייל צרפתי למולם , המשיכו להתקדם עוד כ-50 מטרים לערך והגיעו בשלום לקצהו הצפוני של המבצר . השעה הייתה מעט לאחר 03:30 לא היה להם כעת כל סיכוי לעבור מעל ליעד או דרכו מבלי להתגלות לעיני הצרפתים . קונצה פנה לעבר הגדר שבחצר המבצר כשהוא ואנשיו פונים שמאלה , מנסים להתרחק ככל האפשר מעמדות המקלעים הצרפתיות שירו לימינם ללא הרף . הוא פנה לכוון הפינה הצפון מזרחית של המבצר והבחין לשמחתו הגדולה בפרצה שנוצרה בקיר החומה מפגיעה של פגז גדול . הפתח היה אמנם לא גדול במיוחד אולם הוא תכנן לנצל זאת כדרך לחדור פנימה לבטן המבצר . בעודו עומד ומנסה לתכנן איך יגיע ויחצה את התעלה שבעומק של כ-8 מטרים ויטפס ממנה מעלה , לעבר הפרצה שבחומה , בא לו הפתרון לכך , ממש ישירות מתוך "ההשגחה העליונה" . פגז גרמני התפוצץ לידו והטיחו בעוצמה אל מעבר לקצה התעלה ... המום ונרעש אך ללא פגע הוא קם , נעמד על רגליו ומישש כלא מאמין את גופו , מוודא שכל חלקיו עדין במקומם . הוא נעמד למולם והחל מנסה לשכנע את אנשיו לחבור אליו במהירות.

אחד מהם , חייל בדרגת רב"ט היה כבר בטוח שעכשיו סמל קונצה יצא לגמרי מדעתו כתוצאה מהתפוצצות הפגז לידו ודחק בחיילים לעזוב את קונצה ולחזור לאחור . ההפגזה הגרמנית נמשכה ללא הרף והוא ושאר החיילים לא יכלו בשלב הזה לצאת ולסגת חזרה . לא הייתה להם ברירה ומחמת ההפגזה הכבדה הם ירדו לתוך התעלה העמוקה , טיפסו על דפנותיה וחברו לקונצה . התעלה הייתה נטושה ומלאה בשברי דברים שונים שנפגעו בהפגזות שמעל לשטח המבצר ונפלו לתוכה . הם התקדמו במהירות לאורך הגדר עד שהגיעו למעין דלת ברזל קטנה שהייתה למעשה הפתח למרפסת הצפון מזרחית של המבצר . הם יכלו לראות את קניהם של מספר תותחים מציצים מפתחי העמודות שחלשו על כל פינות המבנה וכלן קונצה ואנשיו מיהרו לתפוס מחסה בתחתית התעלה בטרם יגלום התותחנים הצרפתים שבעמדות . לפתע , ללא כל התראה מוקדמת , שקט מוזר שרר סביב , כל סימן חיים לא נראה סביב . ושוב , מבלי לחשוב על הסיכון הכרוך בכך התכוון קונצה לטפס למעלה ולחדור לתוך הגלריה שבה הבחין בעמדות התותחים . מאחר ודלת הברזל הייתה נעולה כיאות והם לא הצליחו לפרצה ובסיסי התותחים היו כארבעה מטרים מעליהם האפשרות היחידה בה ניתן היה לחדור לתוך הגלריה הייתה להקים מעין פירמידה אנושית עליה יטפס חייל אחד שיצליח לחדור למבצר ולאחר מכן יפתח את הדרך מבפנים גם עבור חבריו.

לאחר מספר ניסיונות נפל הצליח קונצה לטפס על הפירמידה החיה של אנשיו , לדחוק את עצמו בפרצה הצרה תוך כדי כך הוא מזיז את בסיסה של עמדת תותח נטושה ממקומה ומצליח בקושי לחדור פנימה . לאחר מספר מאמצים כושלים הוא הצליח לבסוף בשארית כוחותיו לפרוץ מבפנים את דלת הברזל הכבדה ואנשיו טיפסו ונכנסו גם הם דרכה לתוך הגלריה . עשרה חיילים גרמניים הצטופפו יחדיו בגלריה הנטושה של המבצר הענקי הזה ואין להם כל מושג מה מחכה להם כעת . הם הרי לא מכירים כלל את המקום , הם לא מכירים את עשרות הפרוזדורים המובילים לאין ספור מקומות , חדרים מחסנים , הם עדין לא ראו חיילים צרפתיים למול עיניהם ובידעם שבמבצר זה הינו המבצר המוגן ביותר בעולם ומאות חיילים מגנים עליו כל הזמן יום ולילה , היה זה ברור להם שהם ברי מזל שהצליחו בכלל להגיע בחיים עד לתוך הגלריה שבמבנה הפנימי של המבצר וכל רגע מעכשיו , יגיחו המוני החיילים הצרפתיים כעכברים ממאורותיהם ויהרגום . זו הייתה התמונה ההגיונית שרצה בראשיהם של כל אחד מעשרת חיילי ההנדסה הללו ועצביהם המרוטים גם בלאו הכי השתחררו עכשיו כליל . הם עמדו נבוכים ומפוחדים במרחבי הבטון האדירים הללו , לא ממש יודעים מה לעשות ולאן עליהם לפנות . הפחד שיתק אותם , היו כאלה מהם שהעדיפו כבר מוות מפגז גרמני , מוות מהיר וטוב יותר מאשר ההמתנה המעונה הזו ליציאת המוני החיילים הצרפתיים שיצאו כל רגע מחוריהם ויעשו בהם שפטים.

קונצה נטל שוב פעם את היוזמה , ללא היסוס הוא פנה לעבר מנהרה ארוכה ואפלולית והחל עושה את דרכו לאורכה . לאחר רעש התפוצצויות הפגזים הרבים הנופלים בשטח המבצר , השקט המוחלט ששרר במנהרה היה ניגוד גמור ומוזר לכך . נראה היה שמנהרה זו נמשכת לאין סוף ... היכן הצבא הצרפתי... ? היכן מסתתרים כל אותם מאות החיילים השומרים על מבצר חשוב זה ? הוא לא ידע את התשובות לכך וגופו פעל כרובוט . בסוף המנהרה הוא הגיע לגרם מדרגות , קונצה מישש את דרכו וטיפס עליהן , הגיע לדלת פלדה כבדה ונעולה שהייתה כניסה אחורית לעמדת תותחים סמוכה . מבעד לדלת יכול היה קונצה לשמוע שהתותחנים הצרפתיים עסוקים בחילופי אש עזים כנגד הארטילריה הגרמנית , שהמשיכה להרוות את כל שטח המבצר באלפי פגזיה . הוא השאיר שניים מאנשיו לשמור על הדלת הזו ועם שאר אנשיו פנה הוא בנחישות בלתי מוסברת ובאומץ לב לא מובן , לחפש דרך אחרת להגיע לעמדת התותחים הצרפתית ולשתקה . מהר מאוד הוא מצא את עצמו קרוב לעמדת התותחים ואף הצליח לשמוע את צליל נפילת תרמילי הפגזים הכבדים על רצפת העמדה . כשאקדחו שלוף בידו , הוא עקף את העמדה והגיע לדלת פלדה נוספת . בבעיטה אדירה פרץ סמל קונצה את דלת העמדה ועמד לבדו פנים למול פנים למול ארבעה תותחים צרפתיים המומים , פניהם מושחרות בכבדות מאבק השריפה , שאינם קולטים ומבינים את הרואות עיניהם . קצת לפני שחזרו ארבעתם לעשתונותיהם , הוציאם סמל קונצה באיומי אקדחו אל מחוץ לעמדת התותחים . עמדת התותחים הכבדים הללו בקוטר של כ-155 מ"מ , היחידה מסוגה שפעלה במבצר הגדול הזה , חדלה לירות את פגזיה הקטלניים לעבר הגרמנים התוקפים.

כשיצא קונצה מעמדת התותחים כשהוא מצעיד את ארבעת שבוייו לפנים , טעה קונצה במבוך הפרוזדורים והמנהרות של המבצר ולא הצליח למצוא עתה המנהרה שתובילו חזרה לשני חבריו אותם הציב כדי לשמור על דלת הברזל האחורית של עמדת התותחים הכבדים . בביטחון מלא הוא הוליך את ארבעת שבוייו לפנים ובליבו פנימה אין לו כל מושג לאן מועדות פניו במבוכים התת קרקעיים שאין להם סוף . לפתע הוא הבחין באור היום מגיח מאחד מפתחי המנהרה ומיד פנה לעבר מקור האור הזה . תוך דקות בודדות הוא מצא את עצמו עוד עם שבוייו בחצר הדרומית של המבצר ובעודו מאמץ את עיניו מנסה להסתגל לאור היום החזק , ניצלו שבוייו את המצב , חמקו במהירות הבזק , נכנסו לאחת מהמנהרות ונעלמו כאילו שנבלעו בבטן האדמה . קונצה מיהר לרדוף אחריהם וכבר עמד לירות מספר כדורים לעברם כשלפתע נעלמו לו ארבעתם מאחורי דלת גדולה בקיר אחד מהפרוזדורים שלשמאלו . הוא המשיך לרדוף אחריהם כשפתחו הם את הדלת הספיק קונצה לראות שהדלת הייתה למעשה כניסה לחדר גדול שהיה חדר הרצאות וחייל צרפתי עמד במרכזו כשהוא מרצה בפני קבוצה של כעשרים חיילים שישבו לפניו . ושוב ללא כל היסוס הוא פרץ בבעיטה את הדלת ובאקדח שלוף צרח בגרמנית: " Handehoch" ( ידיים למעלה!) ... ממש באותה השנייה , כמו בסרט היתולי התפוצץ לו על גג החדר פגז גרמני גדול וכתוצאה מהדף הפיצוץ האדיר כבו כל הנרות שדלקו בחדר.


חושך מוחלט השתרר במקום ובראשו של קונצה חלפה מחשבה מהירה : "עכשיו כולם ינצלו את ההזדמנות ויסתערו לעברי!" . למזלו הוא עמד עדין ליד הדלת שדרכה נכנס , הוא מיהר ונסוג במהירות לאחור , טרק את דלת הפלדה הגדולה הזו אחריו , הבריח את הבריח הכבד וכלא את קבוצת החיילים הצרפתיים הזו בחדר . בתחילה נשאר קונצה לשמור על פתח הדלת , בתקווה לשבות עוד מספר חיילים צרפתיים אולם מהר מאוד הבין שאין לו מספיק זמן פנוי לשם כך והוא מיהר וחידש את סיוריו ברחבי המבצר . בעודו מגשש את דרכו במבוך המנהרות והתעלות האין סופיים של המבצר הענקי הזה , נתקל קונצה בחייל צרפתי בלתי חמוש המבועט מאימה ופחד שלא הפסיק לקרוא לו בשם " מון קפיטן" ( "המפקד" בצרפתית...) . מבלי לדעת מילה אחת בצרפתית ניסה קונצה להוציא מהשבוי המפוחד שלו היכן נמצאים לכל הרוחות מגורי הקצינים של חיל המצב שבמבצר הזה ... ? לא ברור מה בדיוק הבין בשבוי הזה אולם הוא הוביל את קונצה במבוך התעלות והמנהרות עד שהגיעו השניים לדלת פלדה גדולה שהובילה לחדר גדול שהיה קרוב לודאי חדר האוכל הראשי של קציני המבצר.

החדר הגדול היה ריק מאנשים אולם על אחד מהשולחנות הגדולים עמד סל קש גדול מלא בביצים , לידו היו מספר בקבוקי יין ומצרכי אוכל רבים ומגוונים ... לסמל קונצה , היה זה מראה חלומי ! חודשים ארוכים הוא נמצא בחזית ולא זכה לראות מגוון של אוכל טעים שכזה ... הוא לא יכול היה לעמוד מהצד ולכבוש את יצרו . מטעמים שכאלו אתה כחייל פשוט לא מצפה לראות במהלך כל השרות והינה , זה מונח ממש למול עיניו רק תואכל ... הוא נעשה רעב כזאב רק למראה שפע האוכל שמול עיניו . אינסטינקט האוכל השתלט עליו לחלוטין . הוא זנח את שבוייו הנעולים בחדר , הוא זנח את חייליו הממתינים בייאוש לשובו וחרדים לגורלו ... הוא כרגע רעב והוא חייב לעשות משהו בנוגע לכך . למול עיניו המשתהות של החייל הצרפתי האחרון ששבה , התיישב קונצה ליד השולחן והחל לפטם במהירות את עצמו . בעודו לועס בפה מלא , הסתכל קונצה סביב ושואל את עצמו בפעם המי יודע כמה "היכן לכל הרוחות מסתתרים החיילים הצרפתיים... ?!"

הערה- בתחילת המלחמה בשנת 1914 , הציבו הצרפתים באופן קבוע במבצר כחמש מאות חיילים כדי להגן עליו. אולם בשנת 1915 , עקב האבידות האדירות שספגו הצרפתים , נאלץ גנרל ג'ופר הצרפתי להוציא את חיל המצב מהמבצר ולשלחו לחזית . הוא ציווה להשאיר במבצר אך קומץ תותחנים שיאיישו רק את אותם התותחים הקלים שנותרו בעמדות המבצר לאחר שכל ייתר התותחים פורקו ונשלחו עם תחמושתם הרבה גם הם לחזית . בתהפוכות גורל של תקופת מלחמה , חיל המצב של מבצר "דואמון" שהוצב בחפירות חזית ורדן, הפעם חשוף למול האויב , הושמד כמעט כולו בקרב כנגד הגרמנים ומפקדו נפצע אנושות.

החוק הצרפתי קבע בזמנו שהמבצרים שבצרפת שייכים למושלי המחוזות שבהם הם נמצאים ולכן המבצרים שבחבל ורדן שייכים למושל החבל , גנרל הר( Herr) שלאנשיו לא היה כל מושג איך לתחזק או לשמור על מקום מיוחד שכזה , אולם על כבודו של מושל המחוז יש לשמור בכל מחיר ... ועם גבור המתיחות הצבאית בחבל ורדן , הגיע מפקדו הצבאי של חבל ורדן לביקור פתע במבצר הגדול שבשטח אחריותו . כשהגיע הגנרל הבכיר לשער המבצר , עצר את דרכו חייל קשיש בדרגת רס"ר בשם ש'ינו , שאמר לו ישירות ובמילים האלו ומבלי להתבלבל :" המבצר פתוח אך ורק לביקוריו של מושל חבל ורדן ! איני יכול להרשות לאיש , כולל אותך , להיכנס ללא אישורו בכתב של המושל ...! לא הודיעו לי על ביקורך ולכן עלי לעצור אותך באשמת ריגול ...!

הגנרל הצרפתי בעל שלושת הכוכבים נעלב עד לעמקי נשמתו . לאחר ההשפלה שספג מפיו של הרס"ר נמוך הקומה בשערי המבצר , כבר ממש לא היה איכפת לו מגורלו . אם אנשי מושל המחוז (חייליו של גנרל הר) הצליחו ללא כל פחד להדוף גנרל צרפתי בעל שלושה כוכבים ולמנוע ממנו כניסה למבצר , סביר מאוד גם להניח שיגלו את אותה רמה של אומץ לב גם למול האויב הגרמני ...!!! וכך , למול מערכה גדולה וחשובה ביותר העלולה לקבוע גורלה של אומה , השאירו הצרפתים את המבצר הזה , שהיה סמל גאוותם במשך שנים כה רבות בידי רס"ר נמוך קומה וקשיש בשם ש'ינו ואיתו חמישים וששה תותחנים בלבד , שאיישו את סוללה אחת של תותחי ה-155 מ"מ וכן מספר עמדות מקלעים ותותחי ה-75 מ"מ , וזהו !!!

ערב תחילת ההתקפה הגרמנית של ה-24 לפברואר 1916 , ציווה בבהילות גנרל הר מושל חבל ורדן , להכין את כל המבצרים הנמצאים בחבל שבאחריותו לפיצוץ ... כולל מבצר "דואמון" . המזל היה שקצין החבלה שנשלח מהמפקדה של המושל בורדן לפקח ולפקד על עבודות הכנת המבצרים לפיצוץ "נעלם" בדרכו אל היעד ופקודה זו לא מומשה לגבי אף אחד מהמבצרים שבמחוז ורדן .

בינתיים החלו הצרפתים להתאושש קצת מבחינה צבאית ולזירת הקרבות בחבל ורדן הגיעו שתי חטיבות של הקורפוס ה-20 של צבא צרפת . טכס החלפת מפקדים אמור היה להיערך בכפר הקטן סוויל (Souville) , שבו גנרל צ'רטיאן (Chretien) הצרפתי צריך היה להעביר את הפיקוד שלו לידיו של גנרל בלפורייר (Balfourier) , כשלפתע הגיעה הודעה בהולה ממפקדתו של גנרל הר מושל חבל ורדן ובו הפקודה ההפוכה , לשוב ולאייש בכל המהירות את קו המבצרים ( אותם רצה הוא קודם לפוצץ) ולהגן עליהם עד לחייל האחרון !. גנרל בלפורייר , עייף ותשוש מהצעדה המהירה לחזית ורדן , קיבל ללא כל ערעור את הבטחתו של גנרל צ'רטיאן שאמר : "הכל בסדר במבצרים , חילות המצב שבהם שולטים במצב , נכונים לכל אתגר" ... ולכן הוסיף "אין לך כל סיבה לדאגה" !

תחת לחץ הקרב המכריע הממשמש ובא , גם סגל הפקוד המנוסה ביותר עלול לעשות טעות , טעות בלתי סבירה בעליל , כפי שנעשתה בסגל הפיקוד של גנרל צ'רטיאן . לא נדע לעולם מי בדיוק היה האחראי לטעות זו ... ייתכן ובסך הכול היה זה חייל פשוט אולי האלחוטן , ששכח לשדר את הפקודה החיונית "לשוב ולאייש מיד ובכוחות מתוגברים את מבצר "דואמון". גנרל דליגני ( Deligny) , שהיה מפקדם המשותף של שתי החטיבות מקורפוס 20 שנשלחו לחזית מבצר "דואמון" ושיכול היה בכוחו להדוף בקלות את ההתקפה הגרמנית עליו , נשבע שלא שמע כלל את הפקודה לנוע לעבר מבצר "דואמון" ועם שחר כשנודע לו לראשונה על דבר הפקודה הזו , היה זה כבר מאוחר מידי !

בעוד קונצה סועד את נפשו בחדר האוכל של קציני המבצר , חדרו אליו עוד שלושה קצינים מחטיבה 24 . השלושה היו רדטקה, האופט , ופון בראנדיס . שלושתם הצליחו לחדור בצורה כלשהי ללא פגע למבצר , כל אחד בכוחות עצמו וכל אחד מדרך אחרת . השלושה היו המומים מגודלו ומעוצמתו של המבצר האדיר שאליו חדרו . רדטקה , בן ה-24 , היה קצין פרוסי בדרגת סגן , מפקד פלוגה 6 של גדוד המילואים , היה אדם דק גזרה ונמוך ונהג לחבוש משקפי ראייה ללא מסגרת . הוא דמה בכך יותר לפקיד בנק בעיירת גבול נידחת מאשר לקצין פרוסי עז נפש ... גם הוא וחייליו עשו את אותה הדרך פחות או יותר כפי שעשו קונצה ואנשיו ולאחר שזחלו מתחת לגדרות התיל , והגיעו לחומות הופתעו מכך שעדין הצרפתים הממוקמים בכפר "דואמון" לא יורים וקוצרים בהם . רדטקה ואנשיו חששו כעת להיפגע מאש הארטילריה הגרמנית שעדין הפגיזה ללא הרף את המבצר . הוא ירה באוויר רקטות סימון ירוקות האמורות להצביע על כך שכוחות ידידותיים כבר נמצאים קרוב ליעד ועל הארטילריה למהר ולהגביה קניה ולירות גבוה יותר שמא יפלו פגזיה על ראשיהם של אנשיו , אולם גם כשגמר את כל הרקטות שהיו בתרמילו , לא זיהו תצפיתני הארטילריה הגרמניים את מיקומו ואש תותחים כבדה המשיכה לרדת ללא הרף על המבצר וסביבתו . דאגתו גברה גם מפני שעדין לא הצליח הוא לראות איש מחיילי חטיבה 12 שהיו אמורים לפרוץ ליעד לימינו . עצביהם של חייליו שנמצאו תחת הפגזה קשה וממושכת החלו להתפרק אולם הוא דחק בהם שוב לקום ולהסתער קדימה , לתוככי הבלתי נודע וכך , מגששים באפלה את דרכם קדימה , לאורך גדרות התיל הפנימיות , מצאו הם את עצמם יוצאים ליד קודקוד עמדת התותחים הצפונית , קצת ימינה ממיקומו של קונצה ואנשיו . מחמת אש הארטילריה הכבדה , שהו הם עדין בתחתית התעלה , מנסים למצוא דרך כלשהי לחדור לתוככי המבצר . פגז אדיר ממדים שהתפוצץ ליד הקיר גרם לסדק גדול בבטון , סדק שדרכו יכול היה אדם ממוצע להשתחל פנימה וכך נפתרה בעייתם . הפגז שהתפוצץ וריסק חלקים מקיר הבטון שבדופן המבצר , מלא את התעלה בשברי בטון ואבנים שיצרו מעין מדרון משופע שהקל על רדטקה ועשרים מחייליו לטפס עליו ולחדור פנימה למבנה האדיר.


רדטקה מיהר לארגן את אנשיו להגנה . כקצין הוא ידע קצת יותר מקונצה , שחדר למבצר כחצי שעה לפניו , מהי לוחמת פנים למול פנים בשטח סגור וכן ידע הוא היטב את הגורל אותו יפגוש הוא ואנשיו אם יגיחו למולו לפתע חיילים צרפתיים . הוא הרים קורת עץ עבה מתחתית התעלה ובנה ממנה מעין גשר עליו יוכלו לחצות כוחות גרמניים נוספים שאמורים להגיע כל רגע , אסף וריכז במהירות את אנשיו והחלו לסרוק בהליכה שפופה על ארבע מחמת ההפגזה הגרמנית הקשה את הפרוזדור המשופע שבו נמצאו , מתקדמים לעבר הלא נודע כשאצבעותיהם על הדקי רוביהם המכודנים . לאחר הליכה וזחילה מתישים הגיעו רדטקה ואנשיו לפתח שהובילם לקומה העליונה של המבצר , למבוך של פרוזדורים אותם האירה אש עששיות נפט קטנות , ששברה בצלליותיה את החשכה הכבדה ששררה במקום . קול צעדים נשמע וקבוצת החיילים הגרמניים , שליבם כמעט וקפץ מחזותיהם מרוב אימה , נצמדו אינסטינקטיבית לאפלולית הפרוזדור . שלושה חיילים צרפתיים בלתי חמושים התקרבו לעברם והגרמנים מיהרו לתפסם . את התדהמה שעל פני החיילים הצרפתיים לא ניתן היה כלל לתאר ...הם לא האמינו שהגרמנים נמצאים כבר בתוך המבצר וחלום הבלהות והסיוט הכי גדול שלהם מתממש ממש למול עיניהם . מחקירתם המהירה למד רדטקה ולתדהמתו הרבה , שרק כששים חיילים צרפתיים מגנים על המבצר ה"כי מאובטח בעולם "... השלושה הובילו את קבוצת החיילים הגרמניים לחדר סמוך בו שהו עוד חמישה מחבריהם , שנכנסו להלם עמוק מעצם הופעתם וגם הללו נישבו ללא כל התנגדות.

בקומה שמתחתם סיים בינתיים קונצה את המשתה שערך לעצמו והחליט כעת , כשביטנו מלאה בכל טוב , להמשיך במשימה ולסרוק את המבצר . הוא הוליך את השבוי הבודד לפניו ופנה לעבר הפרוזדור . הוא פנה לעבר החדר שבו כלא את שאר שבוייו , פתח את דלת הפלדה אולם החדר היה ריק וכל שבוייו נעלמו . ליבו של קונצה החסיר פעימה... "הם בטח ימהרו ויביאו לכאן את חיל המצב של המבצר"! חשב בליבו ... המשמעות האיומה של רשלנותו החלה חודרת לאיטה להכרתו ... ובכדי להגביר עוד יותר את חששותיו ופחדיו , הוא ראה ארבעה חיילים צרפתיים שבאו כנראה כדי להחליף את חבריהם , ארבעת התותחנים שפעלו בעמדה ושאותם למרבה הפתעתם לא פגשו שם . הארבעה משכו בכתפיהם והחלו מיד להתארגן בעמדה בכדי להשיב באש לעבר הגרמנים . כחצי שעה לאחר שהגיעו , החל התותח הצרפתי הזה לירוק אש , אי שם לעבר הקווים הגרמניים.

כעת הגיע למקום גם סרן האופט . בגיל ארבעים היה סרן האופט מפקדה של פלוגה 7 . ברגעי ההתקפה על המבצר , אסף סרן האופט מספר חיילים מאנשיו ופרץ לתוככי המבצר , כחמש דקות אחרי שרדטקה ואנשיו חדרו גם הם אליו. שלג כבד החל לרדת על כל האזור כלפתע , אחד מסגניו הזוטרים מחה והתנגד כשאמר שהם כבר חצו מזמן את הקו אליו היו אמורים להגיע בפקודת הקרב המקורית שקיבלו. סרן האופט השיב לו נחרצות שהם מסתערים על המבצר ויהיה מה שיהיה...!

כשנערכו אנשיו של סרן האופט לפריצה , הבחינו בהם המקלענים הצרפתיים שהתמקמו על צריח הכנסייה של הכפר "דואמון" הסמוך והחלו לירות לעברם אש תופת . כתוצאה מאש תופת זו , נפגע סגנו של האופט ונהרג . למרות שאיבד את סגנו , לחץ סרן האופט להמשיך ולפרוץ קדימה . הם החלו להתקדם בחסות החפירה עד שפגשו את קורת העץ העבה שהניח סגן רדטקה מעל לתעלה . הוא הבין שזו ההזדמנות של ושל אנשיו לחדור במהירות דרך גשר זה לתוככי המבצר וצווה על אנשיו לטפס ולעלות על הקורה ולחדור פנימה למבצר דרך הסדק שבקיר . היה זה צעד אמיץ ביותר מצד אנשיו של האופט , שנאלצו לצאת ולחשוף את עצמם על קורת העץ הזו , כשהארטילריה הגרמנית לא מפסיקה להרוות את חצר המבצר באלפי פגזיה . אחד אחרי השני חצו חייליו של סרן האופט את קורת העץ הזו ונכנסו בנס וללא כל פגע לקומה העליונה של המבצר . כשהוא מוביל בראש את אנשיו , פרץ האופט קדימה ונכנס לתוך אחד מהפרוזדורים האין סופיים של המבצר . כמעט מיד הוא נתקל פנים למול פנים בחייל צרפתי מבוהל שאך כמה דקות קודם לכן מצא את עשרים וששה חבריו שנישבו קודם לכן בידי קונצה , נעולים במעצר בחדר סגור באחד מהמעברים . הוא שמע את דפיקותיהם , פתח להם מבחוץ את הבריח הכבד וכולם ברחו ונפוצו לכל עבר . מיואש לחלוטין לגלות עוד חיילים גרמניים נוספים במבצר , הוליך הלה את סרן האופט ואנשיו אל מפקדו רס"ר ש'ינו . רס"ר ש'ינו הסתבר , שהה בקומת הקרקע של המבצר מחשש לאש הארטילריה הגרמנית וכמעט וקיבל התקף לב כשהסתברה לו האמת המרה שמבצרו המהולל נפל בידי קומץ של חיילים גרמניים.

לאט לאט החלו כל המעגלים להסגר והתמונה החלה להתבהר . סגן רדטקה פגש את סרן האופט , קונצה פגש פתאום את מפקדו , סגן ווייאט , שהצטרף לקבוצת חייליו של סרן האופט וסמל קונצה מיהר ודיווח לו פנים למול פנים ובקצרה את כל מעלליו בשעה האחרונה...

בהיותו הקצין הגרמני הבכיר במבצר , מהיר סרן האופט לארגן במהירות את כל החיילים הגרמניים להגנה כנגד כל התקפת נגד צרפתית . הוא שלח את סגן רדטקה עם קומץ חיילים לאסוף ולשבות את שאריות חיל המצב הצרפתי של המבצר והוא וייתר החיילים תפסו עמדות והמתינו להתקפת הנגד הצרפתית.

הצלחתם הקלה של הגרמנים בכיבוש המבצר עשתה אותם חשדניים עד כדי קיצוניות . לא יתכן , כך סברו הם , שהצרפתים יתנו לנו בכזו קלות לכבוש את מקור גאוותם הלאומית , אלא אם הם מתכוננים להמתין עד שכל המבצר הענקי הזה יתמלא בחיילים גרמניים ואזי יפוצצהו הם על כובשיו ... בטוח כך סברו , שהמבצר הזה ממולכד ומלא בטונות של חומר נפץ ולכן , בכל רגע יפעילו הצרפתים הנסוגים את המרעום והמבצר הזה יתפוצץ ביחד עם כולם ... כצעד מנע למחשבה זו וכדי להבטיח את שלומם , מיקמו הגרמנים את השבויים , רס"ר ש'ינו וחייליו , מעל לאחד ממחסני התחמושת הגדולים שבפרוזדורי המבצר...

המבצר הצרפתי האדיר הזה , עליו הייתה ממש גאוותם הלאומית , עמדה אותה הגדירו גדולי מפקדיהם הצבאיים שהיא "אינה ניתנת כלל לכיבוש" נפלה כפרי בשל בידי מספר מועט של חיילים גרמניים וזאת מבלי לירות ולו כדור רובה אחד !!! ( אם נתעלם מירייתו של סמל קונצה לעבר הפצוע הצרפתי , אותו ניסה לחבוש בעמדה הראשונה מיד עם הכניסה למבצר).
חטיבת הברנדרבורגרים הגרמנית , איבדה משורותיה ביום הקרב על מבצר "דואמון" וכיבוש הכפר עם השם הדומה , רק כשלושים ושתיים חיילים הרוגים . ( מספר מזערי ביותר של אבידות ביום קרב קשה , יחסית לכמות החיילים בשטח ולרמת האבידות שלה הורגלו כל הצדדים הלוחמים במלחמה קשה זו בכלל ולמטרה כה קשה להשגה ככיבוש המבצר הכי ממוגן בעולם בפרט).
אחד ממפקדי הדיביזיות הצרפתיות שלחמו בחבל ורדן העריך לאחר הקרב שהצבא הצרפתי איבד כמאה אלף חיילים כתוצאה מנפילתו של המבצר וזאת עקב התמוטטותו של כל מערך ההגנה הצרפתי שבקו המבצרים שנבנו בחבל ורדן !

בוא ונלמד מה היה תפקידו המדויק של הקצין הגרמני השלישי פון בראנדיס , שפרץ גם הוא לבטנו של המבצר האדיר והשתתף בכיבושו . אוברלוייטננט ( סרן) פון בראנדיס , מפקדה של פלוגה 8 היה בן 27 , קצין פרוסי גאה , שעסק בין שאר תחביביו בכתיבת סיפורים משדות הקרב של השנים הראשונות למלחמה שבהם השתתף . בכתיבתו ניכר היה המוגזמות והזלזול שחש הוא למול האויב הצרפתי שכנגדו לחם וכך גם כתב והדגיש מאוחר יותר בסיפור המוגזם שכתב על כיבוש המבצר . ב-25 לפברואר 1916 , ביום התקיפה על מבצר "דואמון" , הוצבה פלוגתו של סרן פון בראנדיס בכנף הימנית ביותר של הגדוד . היה זה המקום הגרוע ביותר שאותו יכלו לבקש ... חסרונה של חטיבת הרגלים ה-12 לצידם ואש המקלעים הצרפתיים הרצופה מצריחי הכנסייה של הכפר , האטו קשות את התקדמות הפלוגה וגרמו לה למספר אבידות . בשעה 0430 נותרה פלוגה זו בשטח חשוף ופתוח הרבה אחרי פלוגותיהם של סרן האופט וסגן רדטקה שפרצו קדימה בסערה . היה זה הרגע , כך כתב בסיפורו , שהרגיש צורך עז לקום ולפרוץ קדימה ולכבוש לבדו את המבצר... ( לא היה לו כל מושג שמישהו מחבריו כבר הגיע לשם לפניו ...) בד"וח ממפקדת הגדוד הסמוכה הסתבר מאוחר יותר שסרן פון בראנדיס כן ידע שפלוגתו של סרן האופט אכן נמצאת כבר לרגלי חומת המבצר וכן לא סביר היה שאיש מאנשי פלוגתו של סרן פון בראנדיס , שהיו כה קרובים למבצר , לא ראה את דגל הארטילריה הגדול שהונף על החומה בניסיון להפסיק את ירי התותחים הגרמניים על המבצר וסביבתו. בסופת שלגים עזה הצליחו הוא ואנשיו לעשות את דרכם ללא כל פגע לפרצה הצפונית שבחומת המבצר . ( באופן די מוזר ולא ברור, לא הבחינו בהם המקלענים הצרפתיים שבצריחי הכנסיות שבכפר ).

גם הם חדרו בסופו של דבר למבצר דרך הגשר מקורת העץ שהניח סרן רדטקה ( פון בראנדיס אפילו לא חשב על כך שמישהו לפניו כבר הניח את קורת העץ הזו במיוחד בכדי לאפשר לחיילים הגרמניים לחדור פנימה ) . פון בארנדיס ואנשיו פרצו פנימה דרך הפרצה המזרחית , נכנסו לאחד מהפרוזדורים והחלו לעשות את דרכם משום מה למפלס התחתון של המבצר ולאחר שהעמיקו את חדירתם שמעו הם לפתע מבעד לאחת מדלתות הפלדה שלצידי הפרוזדור קולות רמים בצרפתית . הוא פרץ את הדלת ומישהו מאנשיו צעק בצרפתית לחיילים שם להיכנע ולהרים ידיים . בחדר היו כעשרים ושישה חיילי תותחנים צרפתיים ( פון בראנדיס ציין בכתבתו ששבה יותר מחמישים מהם ...)

כל השבויים הצרפתיים רוכזו במקום אחד מבלי שנורתה אף ירייה . בשלב הזה של הפריצה , היו כבר כתשעים חיילים גרמניים ברחבי שטח המבצר . קצת לפני השעה 0500 פגש סרן בראנדיס את סרן האופט וכקצין בעל דרגה בכירה , הזהה לזו של חברו , התבקש לארגן מיד הגנה מרחבית כדי לחסום התקפת נגד צרפתית שהם סברו שעלולה היא להתרחש בכל רגע.

קצת לפני עלות השחר הצליחו אנשי פלוגתו של פון בראנדיס ששכבו במארב ליד החומה , לשבות סיור צרפתי שחש למקום . היה זה הניסיון הראשון והאחרון של הצרפתים לבצע משהו הנשמע כ"התקפת נגד" ... בשעה 0525 , שלח סרן האופט את סרן פון בראנדיס לדווח למפקדת הגדוד על כיבוש המבצר ולהזעיק את שאר החיילים למקום.
כאן למעשה הסתיים תפקידו הקרבי של פון בראנדיס אולם אנו עוד נשמע עליו רבות ...

לאחר כיבוש המבצר צריך היה לפתור מספר שאלות אבל שתיים מהן חשובות במיוחד שלא היה עליהן מענה: "מדוע לא הצליחו רס"ר ש'ינו ואנשיו לגלות את הכוחות הגרמניים מתקרבים למבצר "? שאלה אחרת: מדוע רס"ר ש'ילו לא הפעיל את צמדי תותחי ה-75 מ"מ היעילים שלו כנגד הגרמנים "? שאלה נוספת:" מדוע עשו הכוחות הצרפתיים הממוקמים סביב המבצר כה מעט בכדי לעצור את חדירת החיילים הגרמניים לתוכו "?

התשובה לשאלה הראשונה הינה פשוטה ואנושית : למרות שאף פגז 420 מ"מ גרמני ( שנורה מתותחי "ברטה השמנה") לא חדר את חומות המבצר, השפעתם המצטברת של שלושה ימי הפגזה רצופים על עצבי אנוש הייתה אנושה והחיילים הצרפתיים ירדו עמוק לתוככי המבצר כדי למצוא שם מחסה מתאים וקצת מרגוע לעצביהם המרוטים. כתוצאה מכך שרובם שהו במקלט לא הופעלו שני תותחי ה-155 מ"מ ומספר תותחי 75 מ"מ מהירי הירי כנגד הגרמנים המסתערים . רס"ר ש'ינו טען להגנתו שבגלל שמגדלי התצפית נהרסו בהפגזות לא יכלו תצפיתניו להבחין בגרמנים המתקרבים ... ( דבר זה ממש לא היה מדויק ומגדלי התצפית פשוט לא אוישו) . מנותקים מכל העולם , ללא כל אמצעי תקשורת , כשאין לו כל מושג על מהלך הקרב כנגדו לרס"ר ש'ינו לא היה כל מושג שהגרמנים הצליחו להתקדם כל כך הרבה במהלך העשרים וארבע שעות האחרונות ... יש להניח לכן שהוא לא ראה כל צורך לחשוש ולכן לא אייש מספיק את עמדות התצפית וכן לא הזעיק את כל התותחנים לעמדותיהם.

בסוללת תותחי ה-155 מ"מ של המבצר נעשה שימוש מועט ביותר וזאת בירי בלתי יעיל לעבר מטרות שונות שכבר מזמן נעו ועברו למקום אחר , למרות שהייתה להם חשיבות אדירה וחלק עיקרי בחליפת ההגנה של המבצר . השמועה שהגרמנים קרובים , הגיעה לרס"ר ש'ינו רק כחצי שעה לפני שנפל בשבי ובעודו מהסס , שלח צוות תותחנים לאייש מיד את אחת מעמדות תותחי ה-75 מ"מ שלהם , אולם היה זה כבר מאוחר מידי. (צוות תותחנים זה נפל בשבי לידיו סרן רדטקה).

התשובה לשאלה השנייה מונחת בטרגדיה האחרונה בסדרת הטרגדיות של הצרפתים . כזכור , שתי חטיבות צרפתיות חנו בשטח שמשני צדדיו של מבצר "דואמון" . לחטיבתו של גנרל באלפורייר "חטיבת הברזל" כפי שכונתה , נמסר ערב ההתקפה שהמבצר "מסוגל לדאוג לעצמו" ... וחטיבה מס' 95 , השתלטה על הכפר "דואמון" ותפסה בו עמדות שולטות בהן היה שדה ראייה נקי מכל מכשול למול צידו הצפוני של המבצר . בחפזון ובבלבול השורר תמיד בעת קרב , סברה מפקדת חטיבה 95 שמיקומם של כוחות ידידותיים להם , חיילי גדוד ה"זואבס" ( מגויסי צפון אפריקה ) נמצאים אי שם לימינם ומאבטחים את הגישה הצפונית למבצר.

במהלך שעות אחה"צ , פתחו המקלעים הצרפתיים שעל צריח הכנסייה שבכפר באש מהירה לעבר חיילי החטיבה הברנדנבורגרית שהחלו לתקוף את המבצר כ-800 מטרים מהם . שלג כבד ירד ללא הרף והראות הייתה מוגבלת ביותר והתדרדרה ככל שמזג האוויר הלך והחמיר . לפתע , קבוצת חיילים צצה לה פתאום , הרבה לפני ראשוני החיילים הגרמניים שנראו כבר חוצים את שטח ההפקר בדרכם לעבר המבצר . קבוצת חיילים זו הייתה במרחק של כ-200 מטרים בלבד מפלוגה של כוח צרפתי שאיגף אותם והללו , שזיהו מיד תנועה בשטח מיהרו והחלו יורים אש עזה לעברם . קבוצת חיילים זו שהייתה כביכול קבוצת חיילי אויב , לא השיבה אש והמשיכה לצעוד ישירות לעבר מסך הארטילריה הגרמנית שירד על כל הסביבה . כשהוא מאמץ את עיניו , מנסה לחדור את אפרוריות סופת השלג העזה שהחלה להתפתח באזור, נתן מפקד הפלוגה הצרפתית הזו פקודת "חדל אש". הוא החל חושש שאנשי פלוגתו פתחו באש לעבר חיילי גדוד ה"זואביס" וזאת כי סבר שזיהה את קצהו המחודד של כובעיהם , כובע שהיה ייחודי לחיילי גדוד זה בלבד.

משחדלה האש הצרפתית לפתע , יכלו כעת חייליו של סרן האופט , יחד עם אנשיו של סרן פון בראנדיס , להשלים את המטרים האחרונים של התגנבותם ולהגיע עד לרגלי חומת המבצר ללא כל חשש... ( פלוגה זו לא זיהתה את עשרת חיילי ההנדסה של סמל קונצה וכן את קבוצת חייליו של סרן רדטקה , שחדרו למבצר בחסות תוואי שטח מוסתר , מזרחית להם ). מה שהצרפתים זיהו כקצותיהם המחודדים של כובעי חיילי גדוד ה"זואביס" היה למעשה מראה הקסדות המחודדות , שהדקר החד שהורכב עליה היה סימן ההיכר הייחודי של הח"יר הגרמני בתקופה ההיא של מלחמת העולם הראשונה ! ( קסדת הפלדה הגרמנית המוכרת לנו , החלה להיכנס לשימוש קצת מאוחר יותר ליום הקרב על המבצר ).

הערה- לאחר הקרב , הצרפתים אף העלו סברה שהגרמנים השתמשו בתכסיס ה"סוס הטרויאני" לכיבוש המבצר . למרות שעד היום אין לכך כל אינפורמציה מוסמכת , טענו הצרפתים שהגרמנים עשו שימוש במדים המיוחדים של חיילי גדוד ה"זואביס" , בהם הלבישו את חייליהם כך שהכוחות הצרפתיים שסביבות המבצר יחשבו שהללו כוחות ידידותיים ולא יפתחו לעברם באש . גם בעדויות שנרשמו מפיו של ש'ינו וחייליו לאחר הקרב , לא נמצאה כל הערה מפיהם על כך שראו חיילים גרמניים הלבושים בבגדי חיילי גדוד ה"זואביס" ברגעים בהם נפלו בשבי.

כיבוש מבצר "דואמון" גרם לגל של שימחה לאומית בכל רחבי גרמניה . פעמוני הכנסיות בכל רחבי גרמנייה לא חדלו מלצלצל כאות תודה לחיילי הצבא הקיסרי ובבתי הספר שבגרמניה ניתן לתלמידים יום חופש מיוחד כאות שמחה . השמחה והאופוריה הגיעה גם עד לדרגות הגבוהות ביותר במטכ"ל הגרמני ששם כבר החלו לדבר על כך שבכל זאת , אולי הדוקטרינה של גנרל פלקנהיים להעביר את כובד המערכה והמאמץ הצבאי הגרמני בראש ובראשונה לחזית המערבית היה נכון בסופו של דבר ... ( גרמניה נלחמה בשתי חזיתות . בחזית המזרחית כנגד הרוסים ובחזית המערבית כנגד בנות הברית המערביות . המטכ"ל הגרמני של ראשית המלחמה , פסח מטבע הדברים על שני הסעיפים , לאיזו חזית להקצות את מירב המאמצים הצבאיים , לחזית המזרחית או לחזית המערבית ?


מי שהכריע בסופו של דבר היה גנרל פלקנהיים לבדו , שקבע שהאיום מצד בנות הברית על גרמנייה בחזית המערבית הינו גדול יותר ויש לתת את הדגש הצבאי לכן לחזית וזאת למורת רוחם של הינדנבורג , יורש העצר הגרמני ומספר מכובד של קצינים בכירים אחרים . כתוצאה זו מהחלטתו של פלקנהיים , העבירה אכן גרמניה את כובד משקלה הצבאי לחזית זו). הערכה להצלחה הגרמנית באה אף מאויביהם המרים ביותר , מהבריטים , שפרגנו וציינו בעיתוניהם שהייתה זו אכן "ההצלחה הגדולה ביותר שהשיג הצבא הגרמני בכל החזית המערבית".

ובינתיים , במבצר המצולק מעשרות אלפי הפגזים שנורו לעברו , התבססו הגרמנים היטב ומצאו גם את הזמן להעניק מדליות מתאימות למי שהצליח לכבשו ...

סיפור מדליות הגבורה שחולקו לחיילים הגרמניים שכבשו את המבצר היה סיפור מעניין בפני עצמו ! בדו"ח הראשוני שנמסר למפקדת חטיבה 24 ( אם אתם זוכרים , נשלח פון בראנדיס ע"י סרן האופט בבוקר שבו נכבש המבצר לדווח למפקדת הגדוד על כך ולהזעיק למקום כוחות נוספים ) . בדו"ח זה , שנרשם אך לפי התרשמותו של סרן פון בראנדיס עצמו ושהועבר גם בסופו של דבר למטכ"ל הגרמני , לא הוזכר כלל שמו של סמל קונצה כחייל הראשון שחדר וכבש לבדו עם תשעת אנשיו את המבצר והוא הזכיר בדיווחיו רק את עצמו ואת סרן האופט ( הוא כלל לא הזכיר גם מעשיו ואת שמו של סרן רדטקה ) . ימים אחדים לאחר כיבושו של המבצר , התפרסם ברבים גם סיפורו של סרן פון בראנדיס בו תיאר הוא את חלקו שלו ושל אנשיו בכיבוש המבצר . גם בסיפור זה לא הוזכרה העובדה שסמל קונצה ואנשיו כבר היו במבצר כששלושת הקצינים הללו ואנשיהם , שעליהם קראת בסיפור זה , פגשו את קונצה וחייליו כבר בתוך המבצר ! מטבע הדברים , קיבלו רק שני הקצינים הללו את אות הגבורה הגרמני העליון ביותר " צלב הברזל" בעוד שקונצה ואנשיו וסרן רדטקה ואנשיו נשכחו כליל !

מספר ימים עברו מבלי שניתן היה לבדוק בצורה נכונה את דיווחיו של פון בראנדיס ולחקור כיאות את כל המעורבים . לאחר ההתקפה על המבצר , סרן רדטקה נפצע אנושות והועבר לבי"ח צבאי להתאוששות והחלמה ממש בשעה שהיה הוא אמור למסור את עדותו על כיבוש המבצר . כשנפצע הוא נעלם "מתמונת הכוונות" של חוקרי האירוע שלא הצליחו במשך ימים רבים לאתרו ולחקרו . קצין גרמני בשם רס"ן פון קלופפר הממונה על החקירה ועל הגשת המועמדים לאות הגבורה והיה מודע לסיפור האמיתי שמאחורי דווחו של פון בראנדיס כפי שסופר לו מפיו של סגן ווייאט , מפקדו הישיר של סמל קונצה , ניסה לשווא לשנות את רוע הגזרה אולם לא הצליח . אות הגבורה הגרמני הגבוה ביותר (Pour-Le-Merite) ניתן לשני הקצינים סרן פון בראנדיס (על סמך דיווחיו) ולסרן האופט בלבד.

משהובהרה הטעות היה זה כבר מאוחר לתקנה מפני שנסיך הכתר הגרמני , שהכריז כבר על הזוכים באות הגבורה היוקרתי הזה "הרי לא יכול לטעות " ... כמו גם כל אלה שדווחו לו על כך מבלי להזכיר כלל את שמו של סמל קונצה ואנשיו... ולכן , לא מתקבל על הדעת שפתאום מי מהם יחזור בדבריו ויכריז על חייל אחר , סמל פשוט כגיבור העל האמיתי של סיפורינו זה...

סרן האופט הצנוע , בן למשפחה גרמנית רגילה ללא תואר אצילות כלשהו , חזר לאחר הטכס לאלמוניותו , אולם לא כך נהג פון בראנדיס . בהיותו בעל תואר "פון" נחשב הוא "מורם מעם" ונראה תכופות בחברת נסיך הכתר הגרמני שהעריצו כדמות של "חייל גרמני אמיץ , העשוי ללא חת" , המייצג כיאות את מעמד האצולה הגרמני ... ( מאוחר יותר יצא לאור הספר "כובשי מבצר דואמון" בו סיפר פון בראנדיס על חלקו העיקרי בכיבוש המבצר וגם בספר זה הוא מזעיר את חלקו של חברו סרן האופט בכיבוש המבצר ). סרן פון בארנדיס הפך לגיבור לאומי בגרמניה ואפילו כפר שלם נקרא על שמו ... הוא הרבה להרצות ולספר על מעלליו בכיבוש המבצר והרושם שהשאירו סיפוריו על העם הגרמני קיים אפילו עד היום !...

לאחר שנרגעו הרוחות מהטכסים הנוצצים פורסם מסמך שיצא לראשונה מארכיון הרייך ובו נכתב וסופר שחוץ מסרן האופט , גם לסרן רדטקה חלק עיקרי בכיבוש המבצר ... ( אתה מתחיל להבין מה קורה פה ...?!) בנוסף למבוכה הרבה שחולל מסמך רשמי זה , פרסם סרן רדטקה לאחר החלמתו את גרסתו שלו לכיבוש המבצר ... בדווחו זה שהופץ לאחר המלחמה , הוזכר בכבוד גם שמו של סמל קונצה , כחייל הגרמני הראשון שחדר לבטן המבצר...

סמל קונצה , שהצטרף לאחר המלחמה לשורות המשטרה הגרמנית יכול היה לחוש סוף סוף שאכן נעשה לו אבל ולהתנחם בכך שאפילו עשרים שנים לאחר נפילת המבצר מישהו עדין זוכר את שמו ואת תרומתו האמיתית לכיבושו של סמל הגאווה הצרפתי" בבוקר יום ה- 25 לפברואר 1916.
קונצה התקשר למפקדו הקשיש רס"ן פון קלופפר ואימת בפניו את הדיווח שנמסר לו בזמנו ע"י סגן ווייאט והפזל המסובך והמביך הזה החל אט אט להתבהר . ערב מלחמת העולם ה-2 ולאחר שנים של מחקר יסודי הצליח רס"ן פון קלופפר להמציא את העדויות המהימנות לכל מה שהתרחש בכיבוש במבצר והוכיח בהן ללא ספק שמי שפרץ ראשון לתוככי המבצר היה חייל הנדסה פשוט , אחד מני רבים ולא אציל פרוסי בעל תואר "פון" פרץ ראשון לתוככי המבצר ולמעשה השתלט עליו לבדו !

הדבר הראשון שקרה לקונצה מיד לאחר פרסום הדוח הזה , היה קידומו המידי לדרגת מפקח בתחנת המשטרה הקטנה שבה שרת... וכאות הערכה מאוחרת קיבל סרן רדטקה תצלום חתום בכתב ידו של נסיך הכתר הגרמני...

למרות אורכו של סיפור זה הייתה זו אמת היסטורית ! אני אשאיר לך את הסקת המסקנות המתבקשות ממנו (זאת עשו גם הצרפתים וגם הגרמנים ) ורק אזכיר לך איך המשפט "ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה אולם מענישה קשות את כל מי שמתעלם ממנה " נכון גם בסיפור שקראת.

מקווה שנהנית ממנו. שנה טובה, יוחאי ורדי

הוסיפו תגובה
   
  שם מלא
  כותרת
 
    תוכן

   
משה אייזן  - אפרת 09-02-2012 21:24:22
ווואי ארוווך מייגע אבל ממש מעניין =) תודה על ההשקעה!

!joomlacomment 4.0 Copyright (C) 2009 Compojoom.com . All rights reserved."

 

מדריכים

תמונה
מנילה, כל מה שרציתם לדעת
תמונה
הכל על שברי מאמץ !
תמונה
מיון להדרכת יחידות שדה בנות
תמונה
מילון מונחי צה"ל
תמונה
יום המא"ה - מיון איתור והתאמה
תמונה
מילון ראשי תיבות בצה"ל
כניסה לאגף    
 


כל הזכויות שמורות לאתר יחידה - אתר יחידות צה"ל © 2004 - 2013 (האתר הינו אתר פרטי ואינו אתר רשמי צה"לי) פרסום באתר | אודות אתר יחידה | צור קשר | מפת האתר