Get Adobe Flash player
Get Adobe Flash player
התחברות לאתר הירשם לאתר
זכור אותי
 
שכחתי סיסמא

תמונות שנוספו לאחרונה


באדיבות yes
באדיבות yes
באדיבות yes
לוחמת סנפיר בצלילה
לוחמי ילת
גדוד גפן- בה
לוחמים בזרוע הים
תג גדוד אב
תג בהל
תג יחידת יהלו

חסויות

מאה שנים של תהילה

הקולט גברמנט 1911, שמציין מאה שנים להולדתו, עושה קאמבק כפי שאף אקדח אחר לא הצליח לעשות לפניו וכנראה שלא יצליח אחריו. אחרי הכל, זה אייקון ואייקונים וותיקים, במיוחד אמריקאים, לעולם אינם מתים

מאת: אבי מור

ניסע בזמן כ- 115 שנים לאחור.
בחלקים נרחבים של דרום-מזרח אסיה שולטת האימפריה הספרדית, אך סופה כבר נראה באופק והיא עומדת בפני התמוטטות. הספרדים נשלחו לאזורים האלו במצוות המלוכה, במטרה לנצר את הכופרים המוסלמים, בעיקר בפיליפינים. היום, כ-85% מתושבי הפיליפינים הם נוצרים, ואפילו נוצרים אדוקים מאד בדתם, וכל השאר ברובם מוסלמים. לא כך היה המצב אז. הוא היה הפוך לגמרי. משהחלה התמוטטותה של האימפריה הספרדית, היה צפוי קרב עקוב מדם על השליטה באי בין שבטי המורו, שחיו בג'ונגלים והיו מוסלמים בדתם, הן בינם לבין עצמם והן בינם לבין אחרים.

האמריקאים הרגישו חובה לעשות סדר בפיליפינים ולמנוע את הטבח. כוח אמריקאי בפיקודם של שני גנרלים, פלש לתוך הפיליפינים בשני ראשים ועד מהרה מצא את עצמו נלחם בתנאי ג'ונגל שאליהם לא הורגל. לאמריקאים, כדרכן של רוב אומות המערב, יש נטייה מובהקת להיכנס למלחמות דווקא כשהם לא מוכנים כלל (גם לנו יש את זה, זה בסדר. מבחינה זו אנחנו אומה מערבית לגמרי). הם נכנסו למלחמה בלתי חמושים ולגמרי לא מצוידים לתנאי הקרב שעמד בפניהם. הרובים שבידי החיילים הפכו להיות בלתי שימושיים בגלל אורכם והקושי להתקדם איתם בסבך. הם מצאו את עצמם כשביד אחד לחייל יש סכין ג'ונגלים machete וביד השנייה אקדח. זאת נקודת הזמן שבה נזרע הזרע להולדתו של האקדח, שחוגג ממש בימים אלה 100 שנים לקבלתו לצבא האמריקאי - ה"קולט גברמנט" מודל 1911.

כיצד זה קרה? ובכן, זמן לא רב לפני כן החליטו גורמי החימוש בצבא האמריקאי, להחליף את אקדח השירות הצבאי הרשמי. כידוע, גורמים אלה, כמו בכל צבא אחר, אינם אלה שחייהם תלויים תלות מוחלטת באיכותו של הנשק. המצב אינו שונה פה בצה"ל. מי שמחליט הוא לא זה שצריך להשתמש ותיקצר היריעה מלפרט.

בכל אופן, עד לתחילתה של המאה ה-20 פחות או יותר, האקדח הרשמי היה אקדח תופי בקוטר 45 עם מנגנון SA. אקדח מערב פרוע קלאסי. מכיוון שצריך להשקיע זמן רב באימון חיילים בירי באקדח בעל קליבר גדול וזה גם עולה כסף, קל יותר ליזום פרויקט להחלפת אקדח, שיעלה המון כסף ויעשה קסם - גם יעלה המון כסף, גם יעסיק הרבה מאוד אנשים בהחלפה וגם יבצע התקדמות לאחור (נשמע מוכר?). ואכן, הצבא התחמש באקדח תופי בקוטר 38, עם כדור שדומה בעוצמתו לכדור 38 ספיישל חלש ובעל מנגנון פעולה כפולה - DA.

אז נכון שיותר קל לאמן כך את החיילים, שכן הרתע נמוך, ואולי מחיר התחמושת אפילו זול יותר, אבל זה גם צריך לעבוד בשדה הקרב. זה בדיוק מה שלא קרה. לאכזבתם הרבה של המתכננים, חשוב לומר, מספר הנפגעים היה גדול. לוחמי מורו חמושים בחרב בולו קצרה, אנשים שחיו מקני סוכר שתססו בשמש של הג'ונגל והיו עשירים באלכוהול, כלומר, הם היו במידה רבה שתויים ומבוסמים, תקפו את החיילים האמריקאים שהיו חמושים באקדח שלא סיפק את הסחורה. הם אמנם פגעו, אך לפגיעות לא הייתה השפעה מיידית. חיילים רבים נפצעו פציעות קשות ורבים אף נהרגו.

Screen_shot_2011-06-08_at_12.03.48_PM

אקדח השירות הרשמי

הצבא הבין שהאקדח לא בסדר, לא מבחינה מכנית, כמובן. התחמושת חסרת יכולת לעשות את מה שמצופה ממנה. האמריקאים יצאו לניסוי נשק, מן האכזריים בהיסטוריה המתועדת של המין האנושי, וביצעו ירי על מקסיקנים חיים, שבמהלכו נוסו אקדחים שונים במספר לא מבוטל של קטרים, צורות קליע ומהירויות לוע שניתן היה להגיע אליהם ב-1903. בסופו-של-דבר הוחלט לאמץ אקדח חצי-אוטומטי בקוטר 0.40 לפחות. סיפור המבחן של תומפסון לה-גארד, כפי שנכתב על ידי ג'וליאן הטצ'ר, כבר סופר על-ידי מעל דפים אלו. אגב, אותו הטצ'ר טבע לראשונה את מטבע הלשון "כושר עצירה" כשסיכם את הניסוי במבחן המדובר.

לאחר ניסויים רבים, שכללו אקדחים של כל החברות המובילות שהיו פעילות באותם הימים, וחלקן אף קיימות עד עצם היום הזה, נבחר ב-21/4/1911 האקדח "קולט גברמנט" מודל 1911 לשמש כאקדח השירות הרשמי של הצבא. את האקדח ייצרה חברת קולט(Colt Manufacturing Company) - חברה לייצור אקדחים ונשק חם, שנוסדה בארה"ב ב-1847 וזכתה במכרז הצבא. החברה התבססה על התכנון של ג'והן בראונינג האגדי (ראה מסגרת) והיתר הוא היסטוריה, כמו שאומרים. בקיצור, כך נולדת תהילת עולם.

כ-13 שנה לאחר שהאקדח התקבל לצבא הוא קיבל את הכינוי המתבקש 1911. הצבא דרש לבצע מספר שינויים ובמהלך שנת 1924 הוכנסו ארבעה שינויים עיקריים שניתן לראות אותם מבחוץ, אך גם כמה שינויים פנימיים. הכל נבע מהניסיון שנצבר. מכיוון שהתגלה שלחיילים יש נטייה לירות נמוך, הוחלף בית הקפיץ הראשי על גב הקת מבית קפיץ ראשי ישר למעוגל. מכיוון שהמרחק של היד היורה מההדק גדל, קוצר ההדק ונחתכו שני חתכים מעוגלים מאחורי שמורת ההדק, על מנת להקל את הגישה של האצבע היורה. בנוסף, הזנב של המשבת הוארך על מנת למנוע את הצביטה של הפטיש בחלק האחורי של כף היד היורה.

ראוי לציין שכעבור זמן כולם חזרו לבית קפיץ ראשי שטוח, כי זה פשוט עובד טוב יותר. את המשבת ממילא החליף כבר מזמן משבת "זנב בונה" רחב כפי שהוא קרוי, וההדק ממילא הפך לעניין אישי, כך שכל אחד שם לעצמו הדק אחר (חלקם אפילו הדקים מסוכנים, שיכולים למנוע מהאקדח לירות). כך או אחרת, האקדח כונה 1911A1וכך נשאר שמו עד היום.

Screen_shot_2011-06-08_at_12.03.59_PM

אקדח המלחמות

האקדח ליווה את הצבא במלחמות העולם, גם בראשונה וגם "במלחמה הגדולה ההיא", כפי שמציינים אותם ותיקי המלחמה שעדיין חיים איתנו. ואם מדברים על כניסה למלחמה בלתי מוכנים, אז כן, האקדח היה גם בקוריאה וגם בוייטנאם. בוייטנאם השתמשו באקדח בצורה מאסיבית מאד, בעיקר אותם "עכברי מחילות", שזחלו במנהרות התת-קרקעיות של אנשי הוייטקונג, כשהם חמושים בפנס צבאי עלוב ובאקדחי "קולט 45". למחילה תת-קרקעית אי אפשר להיכנס עם שום נשק אחר, פשוט כמו שזה נשמע. גם ה"ברטה 92" וגם ה"קולט" עדיין מצויים בשימוש צבאי נרחב בצבא ארה"ב בכל הזירות הקודמות והעכשוויות. סומליה, למשל, הייתה סמל לשימוש באקדח צבאי, אבל על זה בפעם אחרת.

גם מלחמת העולם השנייה תפסה את הצבא לא מוכן ו"קולט" אולצה לאפשר לשבע חברות שונות לייצר את האקדח עבור הצבא וכוחות הברית. בין החברות ניתן היה למצוא את חברת רובי הצייד "איטקה", את USS - חברה אמריקאית לייצור מפסקי חשמל, את "רמינגטון-ראנד" שיצרה מכונות כתיבה, ואפילו את "זינגר", יצרנית מכונות התפירה, שהספיקה לייצר כמה אלפים.

על מנת שאקדח - שנוצר על-ידי אחת החברות שיצרו אותו תחת היתר מלחמתי - יתקבל לצבא הוא היה צריך לעבור בדיקות מקיפות. שני גנרלים, שתחתם פעלו צוותים מיומנים של נשקים, היו אמונים על בדיקות אלה. רק בתום הבדיקות, אם האקדח עמד בהם, היו מוטבעים על האקדח ראשי התיבות של שמם של אותם גנרלים. כך, אקדח צבאי אמריקאי מקורי ישא לעולם אחת משתי החתימות האלה: FJA או GHD. אם אין עליו חותמת מוטבעת שכזו, מאחורי שמורת ההדק לפני תחילת הקת, אין זה אקדח צבאי מקורי ואז צריך לשאול למה. חוץ מראשי תיבות אלו יופיעו עוד שתי כתובות לפחות - United States Property וכמובןUS army Model 1911A1.

אקדחים אלה לא הגיעו באופן ישיר לארץ, אלא בזמן מלחמת העולם השנייה, שעה שהבריטים קיבלו סיוע מאסיבי מאד מידיהם של האמריקאים. אגב, הגאווה הבריטית גרמה להם לעשות שני דברים. האחד, לבדוק את איכות האקדחים. הבריטים, לך תבין, לא סמכו על בדיקות האיכות של האמריקאים. הדבר השני היה להטביע על האקדחים את הכיתוב notenglishmake במילה אחת, וזאת בכמה מקומות על הנשק. כלומר, לא תוצרת אנגלית. זה נבע מהרצון שלהם להחזיר את הציוד אחרי המלחמה, כאילו שבכלל אפשר להחזיר הכל (לכל היותר אפשר להחזיר את מה שנותר ומטבען של מלחמות גם זה לא הרבה). אלה היו אקדחים ממש טובים וכל השנים הקפדנו תמיד לרכוש רק כאלה. גם זה שבתמונה נשא את אותן הטבעות בשני מקומות - על המחלק ועל הגוף.

כ-2.5 מיליון אקדחי קולט 45 יוצרו במהלך המלחמה, אך בגלל הדחיפות בייצור המלחמתי הוחלפו קתות עץ האגוז המקוריות בקתות פלסטיק. בתום המלחמה חזרה "קולט" לייצר את האקדח עם קת עץ ועם מדליון הנושא את סמל קולט על הקת. כמו שצריך.

Screen_shot_2011-06-08_at_12.04.18_PM

הפסיד את הבכורה

מייד בתום המלחמה ניטל רישיון הייצור מחברות אלו ועד לפני כ-20 שנים "קולט" הייתה היחידה שהמשיכה לייצר את האקדח שקרוי על שמה, "קולט גברמנט מודל", בגלל שהיא זו שזכתה בחוזה הממשלתי.

אחרי המלחמה החל הצבא להתעניין באקדח באותו קוטר, אבל במשקל נמוך יותר נמוך וגודל קטן יותר. "קולט" יצאה לשוק עם ה-"קומנדר" הראשון. אקדח בעל קנה קצר בשלושת רבעי אינץ', בעל גוף אלומיניום, שאמנם לא אומץ על-ידי הצבא אבל זכה לפופולאריות רבה בשוק האזרחי. בין השנים 1985-2005 היה ברשותי אחד כזה שירה אלפי כדורים מסוגים שונים והיה אחד האקדחים הטובים ביותר שהיו לי אי פעם להגנה עצמית. אם אי פעם אוכל לשים את ידי שוב על אחד כזה, אני ארכוש אתו מייד. האקדח ליווה אותי לכל מקום ובכל זמן.

ב-1970 "קולט" הוציאה לשוק גרסת פלדה באותו הגודל, אך כמובן כבד יותר, והוא קיבל את הכינוי "קומנדר", בעוד שאחיו הבכור קיבל את הכינוי החדש Light Weight Commander, בגלל משקלו הנמוך. אחר כך הגדילה "קולט" לעשות ויצאה עם דגם "אופיסר'ס" שהיה קצר קנה, רק 3.5 אינץ', וקצר גוף, עם כדור אחד פחות במחסנית. בכלל, "קולט" פרצה את הדרך לכל אותם אקדחי קומפקט ותת-קומפקט שנראים לנו היום כדבר מובן מאליו, אבל אז זה בכלל לא היה כך.

במשך הזמן "קולט" עברה ימים רעים וכך גם שוק הנשק האמריקאי. הבכורה ניטלה מן האייקון האמריקאי, אבל לזמן מוגבל. שינויים אקלימיים בפוליטיקה הפנימית יחד עם הדרך בה הסתכל עולם אכיפת החוק האמריקאי על שוק החימוש, הכניסה את האקדח לתרדמת קלה. גם הופעתו של ה"גלוק" תרמה לכך לא מעט. את מקומו של ה"קולט" תפסו אקדחי DA מרובי כדורים בקוטר 9 מ"מ.

רשמית, האקדח סיים את תפקידו ב-1985, שעה שאקדח ה"ברטה" מודל 92-F נכנס לשירות. בפועל, זה לא קרה לגמרי, כי עד היום יחידות מיוחדות מסרבות לקבל את הדין וממשיכות להשתמש באקדחי קולט 45 בכל הזירות בהן מעורב הצבא - עיראק, אפגניסטן ועוד. ושלא תחשבו שלא רצו להחליף אותו. עוד במלחמת העולם השנייה נעשה ניסיון כזה, שממנו נולד הקרבין, אך הניסיון עצמו להחליף את האקדח לא צלח.

קם לתחיה בזכות קלינטון

באופן אבסורדי, דווקא ממשלו של הנשיא ביל קלינטון, זה שחרט על דיגלו את הפחתת כמות כלי הנשק שבידי הציבור ורצה להטיל כמה שיותר מגבלות על שיווק כלי נשק, דווקא הוא העניק, בעקיפין, את נשימות ההחייאה לאקדח. החוק אותו העביר ממשל קלינטון, העתקה של חוק קנדי מטומטם, שהגביל את מספר הכדורים במחסנית של אקדח לעשרה כדורים ועדיין קיים במספר מאוד מצומצם של מדינות בארה"ב (קליפורניה למשל, אם אינני טועה), נתן דחיפה אמיתית לאקדחים מעוטי כדורים. אחרי הכל, מה הטעם לשאת אקדח רב-כדורי, בעל נפח גדול עם מחסנית של עשרה כדורים בלבד, אם יש אקדחי 45 1911 בשלל גרסאות וגדלים - גברמנט, קומנדר, אופיסר ואף קטנים יותר (ואפילו גרסת EMP של ספרינפילד מוקטנת לקוטר 9 מ"מ) דקים ונוחים לנשיאה עם שבעה עד תשעה כדורים במחסנית, וכל כדור בקוטר שכבר הוכיח את עצמו, לא אחת, כמעולה להגנה עצמית.

כך קם לתחיה אקדח שנראה שרק המשוגעים לדבר דבקים בו כבקרש הצלה לאחר שהספינה טבעה. כך גם התעורר ענף נשק שהיה די רדום ואקדחי 1911 החלו לצוץ בכל מקום בכל מיני גרסאות, כולן מבוססות על המקור, אך עם תוספות. המשמעותית ביותר היא התוספת של מסילת אביזרים מסוג פיקטיני שמאפשרת לחבר פנס אור לבן, לייזר אדום או ירוק, או מכשיר משולב.

בכלל, בשני העשורים האחרונים, האקדח עושה קאמבק, כפי שאף אקדח אחר לא הצליח לעשות לפניו וכנראה שלא יצליח אחריו. אחרי הכל, זה אייקון. היום הוא מיוצר על ידי כל כך הרבה חברות שקשה ממש לספור, וכפי שאתם רואים בעמודים הסמוכים, אפילו "טאורוס" הברזילאית לא יכולה להתעלם מקיומו. היום זהו שוב האקדח הפופולארי ביותר בארה"ב, אבל לא רק. רוצה לומר שכמעט לכל יצרן יש בקטלוג המוצרים שלו אקדח 1911. גם S&W יש להם בקטלוג 1911 מעודכן לשנת 2011, וכך גם "זיג-זאואר" ועוד.

אגב, האקדח אומץ על ידי צבאות רבים בדרום אמריקה, שם גם יוצרו העתקים וחיקויים, ואפילו הנורבגים השתמשו בו. הוא פשוט עובד טוב בתנאי כפור, אבל זה כבר סיפור אחר.

כיף לירות בו

אם אין לך אקדח כזה בקטלוג שלך, הרי כנראה שנרדמת בסביבות שנת 1990, או שבכלל אינך מתייחס לחובב הנשק האמריקאי (ויש כאלו כ-90 עד 110 מיליון) ורצוי מאד שתתייחס. הוא גם קיים בכל כך הרבה קליברים שבכלל לא נראים בארץ וספק אם אי פעם נראה אותם כאן. אחרי הכל, אם זה לא מפלסטיק עם מיליון כדורים במחסנית זה לא מבוקש כאן. מעניין, כולם מקפידים פחות או יותר לשמור על התכנון המקורי של בראונינג ולא הולכים בעקבות המהפכה שהנהיגה "פארה אורדננס" כשהפכה את האקדח לרב-כדורי, אבל בעצם גם הם חזרו עם מספר גרסאות מתוצרתם למקור.

אנחנו אולי לא נמצאים בתחייה של הקולט גברמנט 45 בארץ, כמו שקורה בארה"ב, כי בסך הכל הוא לא אייקון ישראלי. גם לא נראה שהוא חוזר למידת הפופולאריות שהייתה לו כאן בשנות ה-80' של המאה הקודמת, לפני ש-"פארה-אורדננס" פרצה לשוק עם אותו מנגנון רק עם גוף רב-כדורי, אבל בהחלט ניתן לפגוש לא מעט אוהדים שיש לאקדח הזה בארץ. בכלל, אם יש תחמושת, יש נרתיקים ויש אקדחים משומשים בחנויות, לא צריך למהר ולהספיד אותו. הוא היה ונשאר אקדח לחימה מעולה, כלי נשק מצוין להגנה עצמית ואקדח שכיף לירות בו בכל רגע נתן במטווח. לפי איך שזה נראה היום, עוד יחגגו לו 200 שנים לפני שנבין איך הזמן עבר. אני אמנם כבר לא אהיה כאן, אך אני מאחל לעצמי לחגוג מאה שנים ל-FN שזה לא רחוק. 2035 זה רק 24 שנים מהיום. אני אהיה אז בן 81 ואם הכל ילך כשורה אני אקליד בידיים רועדות את סיכום מאה שנות יצירה של אקדח מפואר אחר של בראונינג שב-2026 ימלאו 100 שנים למותו.

הטביע חותם

קווים לדמותו של ג'והן בראונינג,שהטביע חותם בל ימחה על עולם הנשק ופיתח אקדחים שפועלים עד עצם היום הזה

בימים אלה, כשמדינת יוטה בארה"ב שוקלת לאמץ את אקדח הבראונינג כסמל לאומי, ראוי להכיר את שורשיו של האייקון הכל כך אמריקאי הזה. יוצרו, ג'והן מוזס בראונינג, שנולד בעיר אוגדן ביוטה, נחשב לאחד מבניה היותר מפורסמים של המדינה ההררית במערב ארה"ב.

בראונינג, ממציא ומתכנן של כלי נשק שעל שמו רשומים 128 פטנטים ומן הסתם עוד כלים רבים שפשוט לא נרשמו, היה בעל השפעה רבה על התפתחותם של כלי נשק רבים, בקליברים שונים ועם מנגנונים פנימיים שונים. אם לא החשוב המשפיע מכולם. כלי נשק רבים לא נרשמו בתחילה, כי בראונינג היה בן למשפחה מורמונית, ומורמונים ונשק לא הולכים יחד.

85 שנים לאחר מותו כ-70 מתוך כלי הנשק והכדורים שהוא פיתח עדיין נמצאים בשימוש נרחב בכל העולם, בידיהם של צבאות שונים, גופי אכיפת חוק גלויים וסמויים כאחד. כלי נשק רבים מאד, בעיקר אקדחים מודרניים, תחת שמותיהם של בתי חרושת רבים, עובדים על-פי העקרונות של בראונינג וזה נאמר בגלוי ובגאווה, כי מה שתכנן ובנה אכן עבד. חברת "ווינצ'סטר" מייצרת עד היום את רובה המערב הפרוע הידוע ביותר, מודל 94 שתוכנן ב-1894, רובה עם מנגנון מנוף, שמיוצר עד היום באתה הצורה במגוון ענק של קליברים, החל ב-LR0.22 ועד קליבר 30-30 שהיה מאד נפוץ באותה העת ונמצא בשימוש גם היום.

כבר בגיל 13 ייצר בראונינג את כלי הנשק הראשון שלו, בבית המלאכה של אביו ואחיו בעיר אוגדן במדינת יוטה בארה"ב. ג'והן היה האח הבכור וגם המוכשר ביותר ושמו יצא למרחוק. מפעלים רבים באותה עת ייצרו את כלי הנשק שהוא פיתח.

בראונינג נסע לעבוד גם בחברת FN הבלגית שם תכנן לא מעט כלי נשק. עד היום שמו מוזכר על כלים אלה. המפורסם שבהם הוא ה-FN HP-35 המוכר כל כך בארץ, אבל לא רק. האקדח הגיע לנקודת השיא שלו עת היה בשימושן של כ-70 מדינות ברחבי העולם. התמונות המגיעות כיום מלוב מראות הן את המורדים והן את החיילים משתמשים באותו אקדח בדיוק, ה-FN האגדי.

בראונינג נפטר ב-1926 ולא הספיק לראות את האקדח מופץ לשוק בייצור המוני. את הדגם שהניח אחריו השלים מהנדס בלגי גאון בשם דואידון סאיב, אבל האקדח נקרא על שמו של בראונינג, כי הוא היה הראשון שניגש לתכנון אקדח 9 מ"מ רב כדורי, שהיום נראה כמשהו מובן מאליו.

אם היית בצבא וירית במקלע 0.5, ירית בכלי שתכנן בראונינג והכדור בשמו המלא נקרא 0.50 Browning Machine Gun. בראונינג היה הראשון שתכנן ובנה רובה צייד עם חמישה כדורים שעל-פי המנגנון שלו יש עשרות דגמים של רובי צייד חצי-אוטומטיים. המקורי הקרוי Auto 5 מיוצר ונמצא בשימוש עד עצם היום הזה.

ב-2026 נכין כתבה על בראונינג כשימלאו 100 שנה למותו. אז אפשר יהיה לסקור בהרחבה את פועלו הרב ואת כלי הנשק שהשאירו חותם על עולם הנשק בכל היבט אפשרי. אבל הנה כלי אחד בלבד, קולט 45, אקדח שעשה ועושה היסטוריה בימים אלה ממש ואת הסוף לא רואים בכלל. 85 שנים אחרי שהאיש שהגה את האקדח ואת הכדור כבר מת.

האקדח של גורודיש

נראה שלא עברו אלא כמה שנים מאז שירינו ביחד על הקו, אך למעשה היה זה "רק" לפני 25 שנים. אני נוסע לפגוש ידיד ותיק, שזו חוויה בפני עצמה. פוגש אותו במקום מלא כלי נשק, מדבר עימו ועל האהבה שלנו לכלים הללו וזו כבר חוויה יותר חזקה.

אני נוסע לפגוש את מתי חמד, שמוכר לכם מהכתבות במגזין הזה. מתי משמש מזה שנים רבות, בהתנדבות יש לציין, כאוצר הנק"ל במוזיאון בתי האוסף של צה"ל/משרד הביטחון, הנמצא במתחם התחנה המחודש, בתל-אביב, מקום מושבה ההיסטורי של תחנת הרכבת הישנה מיפו לירושלים. אם אתם חובבי נשק, נשק היסטורי, וסתם היסטוריה צבאית/ביטחונית של עם ישראל בעת המודרנית, ולא הייתם שם, אפילו לא פעם אחת, אז אתם לא עונים באמת על ההגדרה.

מתי סיפר לנו מראש שיש לו בתצוגה כל מיני דברים שקשורים להיסטוריה של הקולט גברמנט 1911 וגם של הדגם המתקדם יותר 1911A1. למעשה, יש שם הרבה יותר. בארונות הזכוכית ישנם כל הכלים כמעט שהיו בדרך לפיתוחו הסופי של האקדח כפי שהוא נקלט בצבא האמריקאי. זה מאד מעניין וחשוב שיש לנו את זה כאן בארץ, פתוח לציבור, ולא באיזשהו אוסף פרטי נסתר, כך שניתן לראות וללמוד. מתי חמד מקטלג כל דבר, עם תווית מוצמדת לכל אקדח, אחרי ביצוע מחקר ולימוד על מנת לדייק בפרטים. אחרי הכל, זה מוזיאון ומתי הוא האוצר. בכלל, הוא לוקח את העניין בכל הרצינות (יש דרך אחרת לעשות דברים?).

חיפשתי סיפור. אקדח עם סיפור ומצאתי. יש שם אקדחים רבים שקשורים לכל מיני אישים ידועים בחיינו, מקום המדינה ואף לפני כן, דברים מעניינים מאד, אבל חיפשתי משהו שקשור דווקא לקולט בן מאה השנים.

בתמונה הנלווית לכתבה מופיע אקדחו האישי של האלוף (מיל.) שמואל גונן (גורודיש) שנפטר לפני כעשרים שנים. אקדח צבאי אמריקאי מקורי לחלוטין שלא בוצעו בו שיפורים או שינויים. אל קת האקדח מחובר שרוך הקשירה הצבאי המקורי, אל לולאת המתכת שהייתה על בית הקפיץ הראשי בגב הקת, שכבר לא קיימת ברוב האקדחים, רק באקדחים שיוצרו כמזכרת לאותם הימים.

בתמונה השנייה ישנה הפרסומת המקורית של חברת "קולט", לאחר שזכתה במכרז הצבא, וכמובן שהאקדח שבתמונה הוא עדיין ה-1911 המקורי. התמונה לקוחה מספר ההיסטוריה של החברה.

.

הוסיפו תגובה
   
  שם מלא
  כותרת
 
    תוכן

   
דובי  - קולט גוורמנט 1911 03-11-2015 07:41:49
כתבה מרתקת ויפה. ברשותי קולט כזה שהגיע לארץ במסגרת הסיוע לבריטים . קניתי אותו דרך מתווך מאחד מאנשי האצ"ל ש"רכש" אותו בזמן הפריצה למשטרת רמת-גן ואחר כך הוכשר האקדח באופן חוקי לחלוטין. אקדח מעולה.
משה יניב  - קולט גאוורטמנט 19-04-2014 20:12:43
הקולט 9 ממ נימצא ברשותי כבר למעלה מ 30 שנה ,אקדח אמין נוח ,ובעל מסורת ארוכה ומרשימה בצבא האמריקאי,מהקרבות בפיליפינים ,מלחמות העולם הראשונה והשניה ,ותודה על הכתבה המרתקת.

!joomlacomment 4.0 Copyright (C) 2009 Compojoom.com . All rights reserved."

 

מדריכים

תמונה
מבנה צה"ל
תמונה
קרב מגע ביחידות המובחרות - חלק 1
תמונה
כל מה שרציתם לדעת על גימלים !
תמונה
שיפור יכולות הגוף
תמונה
הכל על גיוס כלל צה"לי
תמונה
המדריך השלם לבקו"ם
תמונה
טפסים צבאיים
כניסה לאגף    
 


כל הזכויות שמורות לאתר יחידה - אתר יחידות צה"ל © 2004 - 2015 (האתר הינו אתר פרטי ואינו אתר רשמי צה"לי) פרסום באתר | אודות אתר יחידה | צור קשר | מפת האתר