Get Adobe Flash player
Get Adobe Flash player
התחברות לאתר הירשם לאתר
זכור אותי
 
שכחתי סיסמא

תמונות שנוספו לאחרונה


באדיבות yes
באדיבות yes
באדיבות yes
לוחמת סנפיר בצלילה
לוחמי ילת
גדוד גפן- בה
לוחמים בזרוע הים
תג גדוד אב
תג בהל
תג יחידת יהלו

חסויות

מסע אישי בעקבות הירי המעשי

אבי מור משחזר את הולדת הירי המעשי בישראלי, שגם בו משולב ה"קולט 45"

מאת: אבי מור>צילום: אבי מור

ידעתי שיש אקדח כזה, כי בכל סרט מלחמתי על מלחמת העולם השנייה היו כאלה. גם בסרטים על תקופת היובש בארה"ב, בשנות ה-20' של המאה הקודמת, אנשי ה- FBI, ובראשם אליוט נס האגדי, אך גם הפושעים, לכולם היה כזה. כשלמדתי מאבי לראות סרטים ישנים בשחור/לבן, כל גיבור שכיבד את עצמו, מכל צד של החוק, החזיק אחד כזה מוסתר. בכל כרזת סרט כמעט של האמפרי בוגארט, מגיבורי הקולנוע של דור ההורים, תמיד היה אחד כזה בידו של הגיבור. 45, "קולט 45".

כשמישהו היה נוסע לחו"ל ושאל מה הוא יכול להביא לי (אם הוא שכח לשאול, הייתי מזכיר לו), ביקשתי ספרים וחוברות על נשק. לייבא ספרות מקצועית לארץ היה פעם עסק לא פשוט, שגם עלה הרבה מעבר לעלות הספר או החוברת עצמם. הבנק גבה עמלה רצחנית עבור שיק בנקאי במט"ח ובנק ישראל העניש על שימוש במטבע חוץ. בקיצור, לא נכנסת לאינטרנט, הזמנת ואחרי כמה ימים זה היה פה.

היום כשאני מסתכל לאחור על מאגר חוברות ספרי הנשק שלי השמורים איתי מאז, אפשר לראות ש-95% מתמונות השער שמורות ל"קולט גברמנט בקוטר 45". ובעשורים האחרונים יש, כמובן, תמונות של מודל 1911, אבל לא של "קולט", אלא של יצרנים אחרים. מעניין עוד יותר לראות, שגם אם יש אקדח שהוא ההפך הגמור מ"קולט גברמנט 45" ויש לו גרסה בקוטר 9 מ"מ, או 40, או 45, תמיד על השער של החוברת, או הספר, תופיע גרסת ה- 45.
אבל אנחנו היינו ונשארנו מדינה של 9 מ"מ, הלא כן?

Screen_shot_2011-06-08_at_12.24.00_PM

הולדת הירי המעשי

בסוף שנות ה-70'-תחילת שנות ה-80' גיליתי שיש בארץ כל מיני חבורות שנפגשות במטווחים שונים שהיו פזורים בארץ, רשמיים ומאולתרים, כמו מחצבות נטושות. החבר'ה שם עשו ירי שכונה בטעות "שיטת הירי הישראלית" - ירי בהצבעה, ירי אינסטינקטיבי, או כל שם אחר לשיטת ירי שפותחה בתחילת המאה הקודמת על ידי משטרת הונג-קונג תחת השלטון הבריטי. אני וחבורות אחרות, לעומת זאת, ניסינו לעשות ירי בשיטות עליהם קראנו בחוברות ובספרים, ולא היה חסר אז חומר ללמוד ממנו.

אחרי שדוד מנחם פתח את המטווח הראשון בארץ באולם סגור, המטווח שקיים עד עצם היום הזה ברמלה, או אז נוצר קשר בין מספר אנשים, שהוביל בסופו של דבר להקמת הירי המעשי בישראל.

אני מדבר על אמצע שנות ה-70'. אני מדריך בקורס קציני קשר מתקדם בבה"ד 7 בצריפין, וכשיש לי זמן חופשי או אחרי שעות הפעילות, אני נוסע למקום שהיה אהוב עלי עד מאד, המטווח ברמלה. שם אני פוגש אנשים שיש להם תחביב משותף לשלי, אהבה לכלי נשק וירי. אני יכול לדבר איתם שעות וגם ליהנות מירי בחברתם. ימי רמלה של אז שמורים עימי כזיכרון נהדר. אבל יותר חשוב, שם הכרתי את ד"ר א.ב., שלא רוצה לחשוף את זהותו, אם כי באותם הימים הוא היה דמות ידועה ומוכרת בחוגי הירי המעשי והתאחדות הקליעה. היום הוא איש פרטי לחלוטין וחי בביתו שבירושלים. שם גם הכרתי את יוסי לנדסמן ז"ל.

שלא תחשבו שה היה פשוט כל כך. ההיכרות, אני מתכוון. את ד"ר א.ב. הייתי פוגש מידי פעם. הוא היה מעביר ביקורת בונה על עבודות הנשקות שהייתי עושה כבר אז, והיינו יורים ביחד. במרחק של 15 עד 17 מטרים הוא היה תוקע חמישה מתוך שבעה כדורים, אחד בישבן של השני, וזה היה נחשב בעיניו "ירי רע". כל הזמן הוא היה מספר על יוסי לנדסמן, שלומד בקריית נוער בירושלים ועושה פרויקט הנדסאים - מד מהירות קליעים. אנחנו פחות או יותר בשנת 1976-77 כשיוסי יחד עם אחרים בונה מד מהירות קליעים שנמצא בשימוש מעבדות עד היום! יוסי היה גאון, על-פי כל קנה מידה.

Screen_shot_2011-06-08_at_12.24.07_PM

חיידק ה-45

לקח בערך שנתיים עד שבסופו של דבר נפגשנו (אתם יודעים איך זה, בדיוק האינטרנט לא עבד, האי-מייל נפל, לא הייתה קליטה בסלולרי... אתם קולטים את הכיוון), ומאז שנפגשנו אי אפשר היה להפריד בינינו. ימים על ימים היינו מדברים, בונים ציוד ועושים נשקות, אך בעיקר יורים. יוסי עשה אקדחי 45 ואני ,FN אבל גם מחיידק ה-45 לא יכולתי לחמוק והוא תפס אותי בסופו- של-דבר.

עכשיו היינו צריכים להראות לנוגעים בדבר בארץ שיש ספורט ירי, שמתחילים אותו עם אקדח בנרתיק, עם כדור בבית הבליעה כשהאקדח נצור, שולפים במהירות ונעים במטווח, תוך כדי ירי ותוך כדי החלפת מחסניות. בקיצור, כל מה שירי אולימפי הוא לא!

את תחרות הדוגמא הראשונה עשינו במטווח שכבר מזמן לא קיים, בהרצליה, ושם יוסי ז"ל, שהיה מנהל התחרות, ואני כשופט הראשי, קיימנו את התחרות הראשונה והעניין קיבל אישור של הרשויות.

יוסי ז"ל וא.ב שיחיה נסעו בקיץ 1982 ללמוד באנגליה כיצד עושים תחרות ירי מעשי, באליפות אירופה שהתקיימה במטווחי ביזלי באנגליה. אני נסעתי ללבנון באדיבות משרד הנסיעות של צה"ל.

בפסח 1983 הובא לארץ מדריך ירי מארה"ב, בחור בשם ברוס קייזר, יהודי בעל ידע עשיר וניסיון רב, ששווה כתבה נפרדת. הוא הכשיר את קבוצת המדריכים הראשונה, שאני לא נמניתי עליה, כי באותה העת בדיוק, בחול המועד פסח לפני 28 שנים, עברנו לביתנו החדש שזה עתה סיימנו לבנות אותו.

התחלנו לעשות ירי מעשי בצורה רצינית בארץ בשנת 1983 אחרי שהוכשרו המדריכים. העסק תפס כמו אש בשדה קוצים, וברחבי הארץ קמו עוד ועוד מועדונים. יכולת באופן בסיסי לירות באחד משני אקדחים. לירות במייג'ור באקדח "קולט 45" עם מחסנית של שבעה כדורים (או שמונה, אם הצלחת לשים את ידך על משהו שגם עבד), או לירות באקדח רב-כדורי ב-9 מ"מ שזה בדרך כלל היה FN עם 13 כדורים ואח"כ 75CZ ואיתו החיקוי שהיה מאד פופולרי, ה"טנפוליו", אבל אנחנו רצינו לירות מייג'ור.

Screen_shot_2011-06-08_at_12.24.18_PM

הדבר האמיתי

או אז החל שיגעון ה-45 בארץ. היו בעצם שלושה או ארבעה מקורות בסך הכל לאקדחי 45, וגם הם לא היו ממש בתפזורת. אל תשכחו לרגע, היינו ונשארנו מדינה של אקדחי 9 מ"מ רב-כדוריים, ועכשיו הם רק צריכים להיות מפלסטיק.

ב"להב" אפשר היה לרכוש אקדחי "קולט גברמנט" חדשים מסדרה 70, אבל לעיתים, שלא באשמת "להב" כמובן, הגיעו אקדחים שהמספר הסידורי שלהם החל באות C וזה אמר - למי שהבין בעניין - שאלה אקדחי "קולט" שיוצרו עבור הצבא האמריקאי ולא עברו את הבחינה הדקדקנית ולכן נפסלו לשירות ושווקו לשוק האזרחי. מכאן האות C.

אבל אנחנו היינו אניני טעם ידועים. לא עלה על הדעת שאנחנו נרכוש אקדחי "קולט" שנפסלו על ידי הצבא. מה, אנחנו יורים סוג ב'? אז חיפשנו את הדבר האמיתי. הדבר האמיתי היה אקדח "קולט" חדש סדרה 70, אך בלי האות C, וכך שכנענו את עצמנו שזה יותר טוב (זו הייתה שטות אז וזו נשארה שטות גם היום), אפילו הכי טוב, כי זה "קולט" צבאי אמיתי ממלחמת העולם ה-II ועוד יותר טוב אקדח "קולט 45", שהיה בשימוש הצבא הבריטי והגיע לארץ עת שהבריטים שלטו פה.

הרומן שלי עם קולט

המקורות האחרים לאקדחים אלה היו חנויות שהחזיקו אקדחים משומשים, צבאיים, אמיתיים, ממלחמת העולם השנייה. דוד מנחם היה אחד המקורות, ויוסקה קילשון ז"ל, שהיה הבעלים הראשון של חנות הנשק "קל-וי", היה המקור העיקרי. ליוסקה ז"ל היו קשרים עם סוחר נשק גרמני, שהיה מקור בלתי נדלה.

האיסטניסטים האמיתיים שבינינו, ואני ביניהם, חיפשו דבר אחד מאד ברור. לא סתם אקדח "קולט גברמנט" צבאי אמריקאי ממלה"ע ה-II אלא כזה שהיה גם ברשות הצבא הבריטי והגיע עם המנדט לארץ, למה? זה סיפור ארוך, אבל תמצאו את התמצית שלו מעל דפים אלה ותבינו.

כך החל הרומן שלי עם "קולט גברמנט". משנת 1983 ועד היום. תעשו את החשבון. אותי המספר מפחיד. אגב, כשקיבלתי את הרישיון ל"קולט" הראשון שרכשתי, לקחתי אותו יחד עם שתי קופסאות, שכל אחת הכילה 20 כדורים, ויחד עם 50 כדורים טריים טסתי למחצבת בית נבאללה, לא רחוק מאיפה שנמצאים היום מטווחי "אימפריאל" ליד שוהם. היינו נכנסים לעומק השטח אחרי בית נחמיה, יורדים עמוק למחצבה על מנת שלא ישמעו אותנו והקליעים לא יברחו, ויורים.

40 כדורים ממלחמת העולם השנייה הוזנו ללא גיהוק מן המחסניות, שאגב היו טעונות אף הם בכדורים מימי הבריטים. נורו, נפלטו כמו שכתוב בספר, ואח"כ נסעתי הביתה עם חיוך אידיוטי על הפנים, להתחיל לבנות אקדח לירי מעשי.

מורשת "קולט" - האהבה ל-45 עוברת מדור לדור

איך קונים אקדח? לכאורה הולכים לחנות נשק וקונים. כלומר, היום צריך להגיש בקשה ואז אולי יאשרו לך ואז תלך לקנות... אבל כמו שאמר אריק איינשטיין, הכל היה פה אחרת, וזה לא היה כל כך מזמן.

בעיקרון, פעם יכולת לקבל רישיון לאקדח נוסף אם היית ספורטאי ירי, אפילו עד תשעה כלי נשק. לך תאמין שזה היה פעם ככה. אז היינו הולכים ליוסק'ה קילשון הזקן ז"ל. עד היום אני לא מבין איך הייתה לו סבלנות אלינו ומדוע הוא לא זרק אותנו לרחוב אחרי חמש דקות, כי בתוך כל התכונות הטובות שהיו לו ליוסק'ה, סבלנות לנודניקים לא הייתה ברשימה. ואנחנו היינו נודניקים. אם אני אומר, אתם יכולים להאמין לי.

לא חיפשנו אקדח טוב, חיפשנו פוטנציאל לאקדח טוב. כזה שנוכל לפרק לגורמים ואז לנקות אותו היטב. אחר כך אפשר לראות מה צריך לתקן/לשפר/להוסיף על מנת שזה יהיה לטעמנו. לא היינו לקוחות קלים. תסמכו עלי בעניין הזה.

הקולט הראשון

אבל את ה"קולט" הראשון שלי דווקא קניתי בבית הנשק בחולון, עוד חנות שכבר מזמן נסתם עליה הגולל. החנות הוקמה במרכז חולון על ידי פיני קלוויר, שאמנם לא ראיתי אותו כבר המון-המון שנים, אבל אני רואה אותו בעקיפין. כשאתם רואים סרט ישראלי או סדרה ישראלית בטלוויזיה, ויש שם נשק, תראו בסוף כתוב פ.ק. זה הוא.

בימי שישי אחרי הצבא הייתי נוסע הביתה ועובר דרך החנות להגיד שלום, לראות מה חדש ולקשקש קצת עם החבר'ה הקבועים. גרופיס של חנות נשק. יש את זה בכל העולם וזה כיף. יום אחד ראיתי אקדח "קולט 45" צבאי מונח בתצוגה, לידו היו מונח נרתיק צבאי מקורי משנת 1944 ולידם שתי קופסאות כדורים מאותה תקופה עם תרמילי פח מייצור צבאי מלחמתי, שהיו בעיקר מיועדים ל"טומיגאן". שאלתי את פיני ידידי מה מחירו של האקדח, והתשובה הייתה 10,000 לירות. כן, זה היה לפני פרוץ השקלים לחיינו הפיננסיים. בריצה, שמן הסתם קבעה את שיא אסיה בריצה לכספומט, מיהרתי והבאתי את הכסף במזומן ובתמורה קיבלתי שטר מכר, שלמען האמת לא ידעתי בדיוק איך הוא יהפוך לרישיון נוסף לכל אלה שכבר היו לי ולאקדח שישכון לבטח בכספת, וישמש אותי לתחרויות.

את האקדח ההוא הצלחתי לגמור בירי מאסיבי של עשרות אלפי כדורים והארכתי את חייו בכל מיני אמצעים. פעמים מספר אף ריתכתי בו סדקים שנוצרו בריתוך ארגון, אך בסופו של דבר הוא מת מוות סופי ומוחלט.

ימים עברו, נישאתי לז.ש. ועזבנו את חולון. כשבנינו את הבית בו אנו גרים היום, פקידת רישוי הנשק בנתניה, ברכה אלידע, באה לבקר אותי בביתי החדש. לאחר שהסברתי לה שאני גר ביישוב מבודד ורק משפחתי גרה בו, הגשתי בקשה לרישיון נוסף על סמך טיעון זה. ברכה הודיעה לי בו-במקום שאם הדבר נכון, אני מייד מקבל רישיון נוסף, וכך היה. אם זה לא משכנע אתכם שפעם הייתה פה מדינה נורמלית, אני לא יודע מה כן.

האקדח שאתם רואים בתמונה הוא אחד מאקדחיו האישיים של יוסי לנדסמן ז"ל. לאחר שיוסי נהרג בתאונת דרכים מיותרת, מרבית כלי הנשק באוסף שלו נמכרו והכסף ניתן לאלמנתו. היא המשיכה להחזיק את אחד האקדחים שלו ברישיון במשך שנים רבות, אבל בשלב מסוים החליטה לוותר, מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, ואני קיבלתי את האקדח. אתם יכולים לתאר לעצמכם עד כמה האקדח יקר לי. על אף שאני יורה בו המון, גם בקוטר 45, גם בקוטר 9 וגם בקוטר 0.22 לאחר שעשיתי את כל ההתאמות ואת הרישוי, אני עדיין משתמש בכל אמצעי שיש על פני כדור הארץ על מנת שימשיך להיות ברשותי עוד שנים רבות. זה האקדח איתו אני מדריך ירי מעשי עד עצם היום הזה.

יורה ופולט

תומר, בני, שעשה אצלי קורס ירי מעשי יחד עם עוד שני בנים של חברים טובים, ידע כבר מהיום הראשון שהאקדח שהוא ילך איתו ביום-יום להגנה עצמית, יהיה "קולט". לכן, הוא עשה את כל הקורס עם האקדח מוסב לקוטר 9 מ"מ. לימים כשא.ב., חברי היקר החליט להעביר אלי חלק גדול מאוסף כלי הנשק שלו, תומר בחר אקדח "קולט קומנדר" בקוטר 9 מ"מ שאתם רואים אותו בתמונה, משופר על-פי דרישותיו, אך בעיקר משופר מכנית על פי הסטנדרטים שלי. זה כמו הקולטים האחרים שלנו, מזין, יורה ופולט כל מה שמגישים לו, כי כך צריך לעבוד אקדח.

אם יש מתנה שאי פעם נתתי מכל הלב למישהו זה האקדח שנתתי לרונן, חברי הטוב. כשאני רואה אותו נושא אקדח 45 שהיה שלי, יורה בו ונהנה מכל רגע, אני לא מבקש יותר. זה לא אקדח שיורה מושלם ישר מהקופסא, ממש לא, אבל כשאתה מסיים פרויקט כזה וזה עובד, זו הנאה עצומה.

.

הוסיפו תגובה
   
  שם מלא
  כותרת
 
    תוכן

   
שי  - פשוט..מקצוען 07-09-2011 20:17:58
בימינו כשכולם( ותסלחו לי על ההכללה ) מנסים להיות ולהישמע מבינים יש אותך מר מור ואת המאמרים שלך שתמיד אבל תמיד מעניינות וחשוב מכל מקצועיות . יישר כח

!joomlacomment 4.0 Copyright (C) 2009 Compojoom.com . All rights reserved."

 

מדריכים

תמונה
המחשה לכומתות צה"ל
תמונה
מנילה, כל מה שרציתם לדעת
תמונה
מיון להדרכת יחידות שדה בנות
תמונה
יום המא"ה - מיון איתור והתאמה
תמונה
מילון ראשי תיבות בצה"ל
תמונה
ספר טלפונים צה"לי
כניסה לאגף    
 


כל הזכויות שמורות לאתר יחידה - אתר יחידות צה"ל © 2004 - 2015 (האתר הינו אתר פרטי ואינו אתר רשמי צה"לי) פרסום באתר | אודות אתר יחידה | צור קשר | מפת האתר