Get Adobe Flash player
Get Adobe Flash player
התחברות לאתר הירשם לאתר
זכור אותי
 
שכחתי סיסמא

תמונות שנוספו לאחרונה


באדיבות yes
באדיבות yes
באדיבות yes
לוחמת סנפיר בצלילה
לוחמי ילת
גדוד גפן- בה
לוחמים בזרוע הים
תג גדוד אב
תג בהל
תג יחידת יהלו

חסויות

הקרב ביער "בלו"

ספור מסדרת "פרשיות צבאיות עלומות "

מאת : יוחאי ורדי

כשהגיע חיל המשלוח האמריקאי לאירופה בסוף הקיץ של שנת 1917 להלחם לצד חיילי בנות הברית כנגד הגרמנים , היה זה לאחר שכל הצבאות הלוחמים ביבשת אירופה הגיעו לקצה גבול סיבולת הלחימה שלהם , שורותיהם מדולדלות , המורל במחנותיהם בשפל המדרגה , כלכלתם שבורה ומנותצת ואין איש יודע מה יהיה גורל המלחמה הנמשכת כבר כשלוש שנים , מלחמה טוטאלית שגבתה את חייהם של מיליוני חיילים ואזרחים . היה זה ברור לכל שהצד שיצליח להביא לשדות הקרב תוספת של כוח צבאי רענן יצליח לשבור את הקיפאון בחזית ובכך יביא את הניצחון המובטח . הבעיה הייתה שהצבא האמריקאי הגיע לאירופה כשאין לו כל ניסיון קרבי והוא היה חייב ללמוד ולרכוש אותו תוך כדי קרב וזאת מול אויב מר , אכזרי ומנוסה ביותר , שמאחוריו כבר שלוש שנים רצופות של מלחמה , לה התכונן זמן רב מראש ובנה את עצמו כך שאין במחשבתו כעת דבר מלבד ניצחון מוחלט על כל יריביו .

blue1

צמרת הצבא הבריטית כמו גם צמרת הצבא הצרפתית שאפו להכפיף את חיל המשלוח האמריקאי הגדול הזה לצידם ובכך להכריע את המערכה הקשה העומדת בפניהם ולקצור לעצמם בכך את התהילה המתבקשת ורק עמידתו העיקשת של מפקד כוח המשלוח , גנרל פרשיג האמריקאי , שלמד היטב את אופי הלחימה הבזבזני בחיי אדם של הגנרלים הצרפתיים והבריטיים הללו וסלד רבות מהם כשלמד שהללו נהגו לתכנן התקפות סרק מרובות חיילים לעבר עמדות גרמניות מבוצרות ובכך אפשרו למקלענים הגרמניים ולארטילריה שלהם לטבוח בהם תוך בזבוז משווע של חיי אדם . היה זה הוא לבדו שבעיקשותו הצודקת מנע מהם רצון זה ושיבש את תקוותם המיוחלת וחיל המשלוח האמריקאי נשאר בינתיים עם פיקוד עצמאי בשטחים ובגזרות שנתנו לאחריותו .

בראשית שנת 1918 חתמו גרמניה ורוסיה על הסכם "ברסט ליטובסק" . החתימה על הסכם זה סימנה את סוף המערכה הגרמנית כנגד הרוסים במזרח ושחררה את גרמניה מהסיוט הצבאי שבו היה עליה להלחם בשתי חזיתות בעת אחת . הגרמנים מהרו וניצלו את הדבר ובעזרת מערכת מסילות רכבת משוכללת , שינעו במהירות את צבאם הגדול ממזרח המדינה למערבה והציבו במהירות כוחות רעננים ברחבי החזית המערבית כנגד אויביהם המרים הצרפתים , הבריטים ובני בריתם וכן למול חיל המשלוח האמריקאי הגדול והרענן שהחל להתרכז כנגדם בחזית המערבית .

בבוקר יום ה-23 למרץ 1918 , תקפו הגרמנים את הארמייה הבריטית ה-3 וכן את הארמייה הבריטית ה-5 ולאחר הצלחה צבאית מזערית התקפתם נבלמה . ניסיון תקיפה נוסף שלהם , צפונית לריכוזי כוחות בריטיים אלה הביא לתוצאות דומות אולם הגרמנים לא נואשו , מלאי ביטחון בניצחונם הצפוי, כשבשורותיהם המוני חיילים רעננים שהובאו לאחרונה מהחזית המזרחית , תכננו הגרמנים התקפות נוספות .

blue2

עם שחר יום ה-27 למאי פתחו הגרמנים בהתקפה נרחבת כנגד הכוחות הצרפתיים בסמוך לעיירות הצרפתיות "אסיין" , "סואיסון" ו"ריימס". כוחות סער גרמניים פרצו את שורותיהם וגרמו לבהלה גדולה והחיילים הצרפתיים החלו לסגת באי סדר לאחור כשהגרמנים מזנבים קשות בשורותיהם . כשהגיעו הגרמנים לאחר זמן קצר לגדת נהר ה"מרן" , נראה היה להם שכל הכוחות האמורים לבלמם נהדפו או הושמדו והדרך לכיבוש פאריז פתוחה לפניהם .

מעבר לגדה השנייה של נהר ה"מרן" , החלו החיילים האמריקאיים שאך הגיעו לחזית להתארגן . בטרם השלימו הללו את התחפרותם והתארגנותם במקום , כשהם עדין לא מוכנים ללחימה , מצאו הם את עצמם לפתע נאלצים להתגונן ולהדוף את הכוחות הגרמניים שנעצרו על גדת הנהר שלמולם . קרבות עזים החלו להתפתח בכל הסביבה והאמריקאים אולצו ללמוד ולהתחשל תוך כדי לחימה עזה כנגד חיילים קרביים המנוסים מהם בהרבה . מטוטלת ההצלחה נעה מצד לצד עד שבסופו של יום קרב קשה ביותר נבלמו ראשוני החיילים הגרמניים ונמנעה מהם היכולת לחצות את הנהר ולהתקדם עמוק יותר לשטחה של צרפת . לבד מהקרב הקשה על גדות הנהר , התחוללו גם קרבות קשים במהלך כל היום סביב לעיירה הצרפתית "שאטו –לה- טיריי" ויער "בלו" הסמוכים ובסופם הצליחו האמריקאיים , לאחר אבידות כבדות ביותר להשתלט על העיירה הפסטוראלית הזו ומיד החלו הם להיערך בה להתקפת נגד גרמנית . ואכן כצפוי , בטרם שחר יום ה-2 ליוני , החלה התקפת נגד גרמנית על העיירה "שאטו –לה-טיריי" בניסיון נואש לכבשה בחזרה מידיהם של האמריקאיים .

blue3

האמריקאים נדהמו מעוצמת הקרבות בהם מצאו הם את עצמם . בפיקוד האמריקאי הבינו היטב שהם חייבים לתגבר את כוחותיהם באזור וכבר ב-1 ליוני נשלחה לאזור דיביזיית הרגלים ה-2 כשבשורותיה נמצאת כתגבור גם חטיבת הנחתים (מרינס) ה-4 . הכוחות התפצלו ברחבי האזור וחיילי חטיבת הנחתים האמריקאית ה-4 קבלו לאחריותם שטח גדול דרומית ליער "בלו" שבמרכזו העיירה הצרפתית השלווה "לוסי –לה – בוקאג' " ( ע"ש גדר החי האדירה שצמחה סביבה) .

בעודם מתחפרים במרץ בשטח הבוצי שאליו אך הגיעו , התקרב למקום קצין צרפתי ופנה לעבר המפקד האמריקאי של אחת מפלוגות המרינס שהתפרסו בעיירה , קצין בדרגת סרן בשם לוייד ויליאמס והציע לו ולאנשיו בכל הרצינות לסגת מהמקום מחשש להתקפת פתע גרמנית . "לסגת " ?!! , שאג הקצין האמריקאי , "לא , בשום אופן לא ! אנחנו רק הגענו עכשיו " ! ... ( משפט שהפך מאז לסיסמא בקרב חיילי המרינס לדורותיהם) .

המרינס אכן לא נאלצו לחכות זמן רב לכך ... יומיים לאחר מכן , כוחות מדיביזיית הרגלים הגרמנית מס' 347 השייכת לקבוצת הארמיות שבפיקודו של נסיך הכתר הגרמני , השתלטו על כל שטח היער "בלו" ואלמנטים מדיביזיה זו החלו תוקפים במקביל גם את העיירה "שאטו –לה-טיריי " . המרינס הצליחו לבלום את ההסתערות הגרמנית על העיירה הזו אולם הם לא הצליחו למנוע מהגרמנים לסיים את השתלטותם על כל היער הסמוך . הגרמנים לא בזבזו כל זמן , הם שינו מיד את כוון ההתקפה שלהם מהניסיון הכושל לכבוש את העיירה הזו והפנו אותה ישירות לתקוף את ריכוזי מפקדת הדיביזיה האמריקאית ה-2 וזאת מתוך מטרה ברורה לשבור את רוחה ולנטרלה במהירות ממעגל הלחימה . שינוי כוון ההתקפה הגרמנית על דיביזיית הרגלים האמריקאית ה-2 , נעשה בסיוע מסיבי של אש מקלעים והרעשה ארטילרית עזה ביותר .

כיבוש יער "בלו" הכניס את צמרת הפיקוד הצרפתי ללחץ אדיר . הצרפתים הבינו היטב שבחסות אפלולית ומחסה היער יכולים הגרמנים להתארגן במקום באין רואים , לרכז בו כוחות רבים ולפרוץ ממנו בהפתעה לכל נקודה באזור מבלי שניתן יהיה אז לבלמם . מפקד הקורפוס הצרפתי ה-11 שבאזור ביקש את עזרת חיילי חטיבת המרינס ה-4 לכבוש את היער ולשחררו מידיהם של הגרמנים . מפקדה של חטיבת הנחתים האמריקאית , גנרל ג'יימס הרבורד נערך מיד להתקפה על היער לאחר שקיבל את אישורו של הפיקוד האמריקאי הגבוהה לכך .

בטרם עלות השחר של יום ה-6 ליוני התפרסו חיילי הנחתים בשולי היער והחלו להתקדם לעברו בחשש . אויבם המר היה חבוי באפלולית היער , רואה ואינו נראה , מחופר ומוכן היטב להתקפה הבאה . אש מקלעים עזה החלה נורית לעבר האמריקאים המתקדמים וקולות ירי הרובים התערבלו ביחד עם קולות נפץ המוני הרימונים שהושלכו בידי המסתערים ומהומת הקרב העז הלכה וגברה מרגע לרגע . קרבות פנים למול פנים החלו להתרחש בכל עבר ככל שהנחתים העמיקו את חדירתם למעבה היער החשוך . הזמן עבר לאיטו ואור השמש הפציע . המטרות נראו עכשיו קצת ברורות יותר והדבר הגביר את כמות הנפגעים משני הצדדים הלוחמים . הנחתים הצליחו להשתלט על גבעה 142 שבשוליו המערביים של היער , לאחר שהדפו מעליה את הגרמנים . בכדי להעמיק את חדירתם לתוך היער מגזרה זו ובכדי לעזור לחבריהם התוקפים ממזרח , היה על הנחתים לחצות שדה תבואה רחב ידיים החשוף לחלוטין לעיני הגרמנים . החיילים הצעירים וחסרי הניסיון החלו להתקדם בפריסה רחבה ומיד נפלו טרף לאש צולבת של מקלעים גרמניים שפרצה פרצות רחבות בשורותיהם . חיילים רבים נהרגו והמוני חיילים אחרים נפצעו וזעקותיהם העפילו על קולות הקרב העזים . הקרב נמשך לאורך כל שעות היום ועם חשכה דעכה האש וכל צד נסוג לעמדותיו הראשוניות . האמריקאים החלו ללקק את פצעיהם ... 1087 מחייליהם נפלו ביום הראשון של הלחימה לשחרור היער ועוד כ-2800 נפצעו . היה זה יום הקרב העגום ביותר בתולדות המרינס עד לאותו היום המר . האמריקאים החלו להבין שהמלחמה כנגד הגרמנים תעלה להם ביוקר רב ואם הקרב ביער "בלו" הייתה רק ההתחלה לפעילותם הצבאית כנגדם , הרי שהעתיד מנבא בעבורם מצבים גרועים הרבה היותר ...

ב-11 ליוני החלו האמריקאים בניסיון נוסף לכבוש את היער . בסיוע מסיבי של הרעשה ארטילרית , החלו חיילי המרינס להתקדם עוד ועוד לתוך היער כשהם מטהרים עמדות מקלעים וצלפים רבות מספור . בסוף יום הקרב הקשה התברר לאמריקאים שהם הצליחו להשתלט רק על כשני שליש משטחו של היער והמערכה על שחרורו מהגרמנים טרם הסתיימה .

יומיים לאחר הניסיון האמריקאי להשתלט על היער , פתחו הגרמנים באש ארטילריה עזה מלווה בהתקפת גז חרדל קטלנית את הכפר הצרפתי "בורשה" , הדפו חלק מהכוחות האמריקאיים שהחזיקו בו וכמעט וסיימו לטהרו כשתגבורת חיילים מדיביזיית הרגלים ה-23 של הצבא האמריקאי הגיעה למקום . למעשה נאלץ כוח תגבורת זה למתוח את אבריו עד למכסימום הניתן בכדי שגזרתו תכיל עכשיו גם את הכפר "בורשה" ובכך יוכלו הם לעזור לנחתים להמשיך ולהגן על הכפר מפני הגרמנים .

ב-16 לחודש ולאחר שבמשך כל אותם הימים שמראשית החודש , אנשיו נמצאים בלחימה ללא הרף , נאלץ מפקד חטיבת המרינס ה-4 לבקש את פינוי אנשיו לאחורי הקווים בכדי שיוכלו להתאושש במקצת . בקשתו נענתה ו-3 גדודים טריים ורעננים מדיביזיית הרגלים ה-7 נשלחו להחליפם . ההפוגה שלהם מהקרבות הייתה קצרה ביותר וכעבור חמישה ימים בלבד נשלחו הללו חזרה לקווי החזית .

היה ברור לפיקוד האמריקאי שלא יהיה מנוס והם יהיו חייבים לבצע הסתערות חזיתית נוספת לעבר היער ולטהרו מכוחות גרמניים והם החלו להתארגן במהירות למבצע גדול שכזה . בבוקר יום ה-23 ליוני החלה מתקפה אמריקאית נרחבת שראש החץ שלה הוביל ללב יער "בלו" ... החיילים הגרמניים ששהו ביער לא בזבזו את זמנם בניחושים מתי יתקיפום האמריקאים ... הם תגברו את אנשיהם , ביצרו את עמדותיהם ופזרו מאות מקלעים שהתמקמו עם צוותיהם המוגברים ושפע של תחמושת בכל שטח היער . צלפים רבים הובאו ליער והללו הסוו את עצמם למרגלות גזעי העצים הגדולים . רבים מהם אף טיפסו על העצים ובנו בצמרותיהם עמדות צלפים מוסוות להפליא . במת היער הייתה מוכנה לקבל את החיילים האמריקאים , שדות קטל צלובים ומתוכננים היטב כבר הוכנו לרוב , מוקשים רבים ומלכודות אדם פוזרו ביד רחבה והכול נעשה בהסתר בחסות אפלולית היער והחיילים האמריקאים עדין לא דימינו לעצמם בחלומות הזוועה הגרועים ביותר שלהם את קבלת הפנים הסוערת שמכינים עבורם הגרמנים ...

בתחילת ההסתערות על היער נראה היה שהיא מתקדמת כשורה . ראשוני חיילי המרינס החלו חודרים למעבה היער ורק אש ספוראדית ובלתי מדויקת נורתה לעברם . ביטחונם האישי גבר ורבים מהם החלו לחוש שהניצחון נמצא כבר בהישג ידם . חוסר הניסיון הקרבי ותמימותם הרבה היו עכשיו בעוכריהם ... הגרמנים המתינו ונצרו את אישם . הם רצו להכניס למלכודת שהכינו בעמל כה רב כמה שיותר חיילי מרינס אמריקאים ומשחשו שהמלכודת מלאה הם פתחו באש עזה והגיהינום פתח את שעריו לרחבה ... חיילי המרינס נקצרו בהמוניהם ותוך דקות אחדות נעצרה התקפתם . כל חייל שאך הרים את ראשו מרצפת היער נפגע או מאש הצלפים או מאש המקלעים ולא היה להם כל סיכוי להמשיך ולהתקדם . הלחימה הייתה בטווחים קצרים , שדה הראייה היה מצומצם וחשוך החיילים לא יכלו לנצל את כוונות רוביהם עקב אפלולית היער וירי מדויק לעבר מקורות האש הגרמניים היה בלתי אפשרי והיה תלוי רק במזל . מנגד , הכוונות האופטיות הגרמניות אפשרו להם ירי מדויק כנגד התוקפים והם ניצלו את יתרונם זה עד תום . קרקע היער החלה להתמלא בדמם של הפצועים וההרוגים והמהומה בשורות התוקפים התגברה . מבלי שהצליחו להתקדם עמוק יותר למעבה היער ומבלי שהצליחו לטהר כל שטח מהחיילים הגרמניים נאלצו חיילי המרינס לסגת כשזנבם הפגוע מכופל עמוק בין רגליהם ...

בכדי לחדש את ההתקפה לטיהור היער , היו חייבים האמריקאים לנצל את האפשרות היחידה שנותרה בידיהם ולבקש את עזרתה של הארטילריה הצרפתית . הצרפתים , שריכזו באזור ארטילריה רבה נענו ברצון לבקשתם והיפנו את קני תותחיהם לעבר היער . יומיים לאחר הכישלון האמריקאי לכבוש ולטהר את היער מחיילים גרמניים , פתחה הארטילריה הצרפתית בהרעשה אדירה על היער . ענן שחור וסמיך החל להתרומם מעל צמרות העצים כתוצאה מהתפוצצותם של עשרות אלפי הפגזים שהחלו לרדת על היער כגשם שוטף . המוני עצים החלו להיגדע עם פגיעת הפגזים בהם והיער החל להתדלדל . החיילים הגרמניים לא יכלו להימלט ונלכדו בעמדותיהם ואלפים מהם שילמו בחייהם כשנלכדו בעמדותיהם המופצצות . נראה היה שהגיהינום שמצא אותם כעת היה עז אף יותר מזה שהם הכינו יומיים קודם לכן לחיילי המרינס התמימים ... שש עשרה שעות תמימות כתשה הארטילריה הצרפתית את היער ונראה היה כאילו מחרשה ענקית חרשה וריסקה אותו ויצרה בו קרחות יער ענקיות ששום דבר חי לא שרד בהן . הייתה זו ההזדמנות שלה חיכו האמריקאים ... הם שבו על עקבותיהם והסתערו בשנית לעבר היער . הפעם התמונה הייתה שונה מקצה לקצה . הרס וחורבן עצום הם פגשו שם . מאות עמדות גרמניות של מקלעים וחיילים היו מרוסקות ופזורות בכל רחבי היער , פרטי ציוד וחלקי גופות היו פזורים לרוב בכל הסביבה . האמריקאים העמיקו את התקדמותם והחלו לאסוף את ראשוני השבויים הגרמניים שמצאו . היו אלה חיילים הלומי קרב , מבולבלים ומיואשים שההשפעה האדירה של ההרעשה הארטילרית עליהם הוציאה מהם כל יכולת להתנגד ולהלחם , לא היה להם כל סיכוי וכל מערך ההגנה הגרמני שנפרש ברחבי היער התנפץ לרסיסים . חיילי המרינס אספו ברחבי יער "בלו" כ-1600 שבויים גרמניים הלומי רוח ומיואשים והחלו מיד להתארגן במקום להתקפת נגד גרמנית .

הגרמנים התעשתו וכבר למחרת הבוקר פתחו בהתקפת נגד בניסיון להחזיר את היער לרשותם . חיילי המרינס הצליחו לעמוד בפרץ ולהדוף את המסתערים ולקראת סוף היום של ה-26 ליוני יכלו הם להכריז סופית שהיער בידיהם .

חיל המשלוח האמריקאי יכול היה כעת להתחיל וללקק את פצעיו ...

בלחימה הקשה על היער וסביבתו נהרגו 1811 חיילים אמריקאיים וכ-8000 אחרים נפצעו או נעדרו . היה זה קרב קשה ביותר עבורם , קרב בו היו הם חייבים להתחשל שלב אחר שלב והמחיר היקר ששילמו הוכיח להם זאת .

לפיקוד העליון של חיילי בנות הברית הוכיח הקרב על יער "בלו" ועל העיירה "שאטו –לה-טיריי" שהצבא האמריקאי מחויב עד תום להשגת הניצחון על גרמניה וחייליו ניחנים באומץ לב , דבקות במטרה ובמסירות ללא כל גבול והם הוכיחו ביושר שניתן לסמוך עליהם ככוח לוחם יעיל ורציני גם בהמשך המערכה .

גם הגרמנים למדו לקח ... הם פגשו אויב חדש , שלמרות שהגיע חסר כל ניסיון לשדות הקרב רוויי הדמים של אירופה , הוא אויב נחוש ביותר שאין בשום אופן להתעלם ממנו או לזלזל ביכולותיו . הגרמנים למדו להעריך את רוח הלחימה של חיילי המרינס ואף כינו אותם בשם "כלבי השדים" , כינוי שדבק בחיילי הנחתים האמריקאיים עד עצם ימינו אלה .

מקווה שקראת ונהנית ונתראה בסיפור הבא. יוחאי ורדי
.

הוסיפו תגובה
   
  שם מלא
  כותרת
 
    תוכן

   
N11R  - בהחלט מעניין 14-09-2011 13:26:25
סיפור מעניין מאוד, יש כאן המון אבדות בסיפור חבל שלא השתמשו בגיבוי הארטילרי מההתחלה...

!joomlacomment 4.0 Copyright (C) 2009 Compojoom.com . All rights reserved."

 

מדריכים

 


כל הזכויות שמורות לאתר יחידה - אתר יחידות צה"ל © 2004 - 2015 (האתר הינו אתר פרטי ואינו אתר רשמי צה"לי) פרסום באתר | אודות אתר יחידה | צור קשר | מפת האתר