Get Adobe Flash player
Get Adobe Flash player
התחברות לאתר הירשם לאתר
זכור אותי
 
שכחתי סיסמא

תמונות שנוספו לאחרונה


באדיבות yes
באדיבות yes
באדיבות yes
לוחמת סנפיר בצלילה
לוחמי ילת
גדוד גפן- בה
לוחמים בזרוע הים
תג גדוד אב
תג בהל
תג יחידת יהלו

חסויות

אומנות ההסוואה והפיתוי: ( מלחמה"ע ה-1)

פרק מסדרת "סיפורי צלפים", מאת יוחאי ורדי

חלק א: בצבא הגרמני

מלחמת החפירות שהחלה לאחר שנבלם הצבא הגרמני על אדמת צרפת לא הרחק מהבירה פאריז, הייתה תחילתה של תקופה קשה ביותר לכל חייל וחייל בקווי החזית . מעבר לתנאים הקשים שבהם שהו וחיו החיילים בעת ההיא במחילות ובחפירות הרעועות שאותן נאלצו לחפור במו ידיהם , היו חיילי החזית משני צדדי החפירות נתונים לסכנות רבות ביותר . הארטילריה שקורבה לקווי החזית הייתה מרעישה ללא הרף את קווי האויב והייתה ממוטטת את העמדות הללו על יושביהן ופוגעת בשטחים נרחבים מאחורי הקווים בנתיבי האספקה לחזיתות השונות , קיני המקלעים הרבים שהיו ממוקמים על החפירות היו גובים מחיר עצום בחיי אדם עם כל הסתערות של כל אחד מהצדדים שיצא מהחפירות והסתער בהמוניו לעבר קווי האויב שלמולו וזאת בהצלחות זניחות , ללא כל חשיבות צבאית ובאובדן אדיר של מאות אלפי חיילים צעירים ולבסוף גם מהצלפים הגרמניים הרבים שניצלו כל הזדמנות כדי להשלים את תמונת הגהנום בה היו נתונים החיילים הבריטיים , הצרפתים ההמומים ומאוחר יותר גם החיילים הקנדיים לכל מי שאך העיז לחשוף את גופו ולו לזמן קצר ביותר לכוונות רוביהם . הייתה זו כאמור תחילתה של תקופה קשה ביותר , בה החלו הגרמנים להביא לידי ביטוי את יתרונם הבלתי מעורער בשימוש בצלפים.

הגרמנים בתקופה היא של המלחמה , בחרו לצלפיהם את הטקטיקה שהייתה כולה על טהרת האינדיבידואליזם.

הצלף הגרמני נבחר להיות אחד שכזה בזכות ניסיון וידע אותו רכש עוד לפני שנעשה חייל , אם כתוצאה מכך שהיה ספורטאי במועדון קליעה כלשהו שבו נעשה שימוש ברובי טלסקופ בירי למרחקים , או שרכש ניסיון בשימוש ברובה מסוג שכזה בהיותו צייד בחייו האזרחיים . עם התגייסותו לצבא ולאחר שסיים את אימוניו הבסיסיים הוא היה זכאי להגיש מועמדות ליחידות הצלפים שהפיצו את עלוני הפרסום של יחידותיהם המיוחדות במתקני הטירונות השונים , בהם נרשמו הקריטריונים הדרושים מכל מועמד . בצבא חיפשו בדחיפות מועמדים מתאימים ומנוסים לצליפה מקרב החיילים החדשים וזאת כדי להרחיב את שורותיהם . לאחר אימון קצר הוא נשלח לקווי החזית כדי לתרום מכישרונו למאמץ המלחמתי הגרמני.

sniper1

בבסיסי האימונים של הצלפים הגרמניים באותה התקופה , רכשו החניכים החדשים אימונים שונים ויסודיים במגוון רחב של מאפיינים הקשורים להצלחת תפקידם כצלפים . הם למדו לירות לטווחים של כ-600 מ' בצורה מדויקת , הם למדו את תורת עומדן הטווחים למטרה שהיא המפתח לירי מדויק , הם למדו הסוואה , התגנבות ובליסטיקה מיוחדת האופיינית לכלי נישקם , רובה ה"מאוזר" K98k בקליבר של 57X7.92 מ"מ ואת האופטיקה המיוחדת שהורכבה עליו.

אחת מהתורות ואולי גם החשובה ביותר , שמבטיחות את הצלחתו של הצלף ושרידותו בשדות הקרב היא תורת ההסוואה הנכונה . המדריכים הגרמניים של הצלף הצעיר החדירו אותה היטב בקרב החניכים החדשים שלהם ולא חסכו מהם דבר . החניכים למדו לשלב את ההסוואה המתאימה לשטח בו הם פועלים עם הערמומיות האופיינית לצייד המתגנב חרש אל טרפו והשילוב המתאים ביניהם הוא המפתח להצלחת משימתו ולשרידותו בקרב . ואכן לאחר השלמת אימוניהם נשלחו הצלפים הצעירים הללו לקווי החזית הארוכים וזאת כדי להביא לידי ביטוי את יתרונם על יריביהם במקצוע חשוב זה.

כשהגיע הצלף הגרמני לקווים הייתה באפשרותו לבחור את גזרת הפעולה שלו בעצמו . היות והוא פעל בראשית תקופה זו לרוב לבדו , הוצבו הצלפים החדשים שהגיעו לחזית במרחקים של עד כ-500 מ' איש מרעהו ובכך כיסו באש צולבת ומדויקת גזרה רחבה יותר.

קווי הגרמנים לא היו מסודרים והומוגניים כקווי הבריטים שלמולם . נראה היה שהאי- סדר שולט שם בכל . שאריות גדרי- תיל , פחים , ברזלים , קורות עץ גדולות וערמות של שקי חול היו פזורים ללא כל סדר לאורך החפירות והדבר העלה גיחוך אצל הבריטים שלמולם , הם לא הבינו איך הגרמנים מרשים לעצמם , מבחינה צבאית טהורה , לחיות בבלגן לא מאורגן שכזה . מה שהבריטים לא הבינו הוא שהגרמנים השאירו זאת בכוונה בצורה שכזו כי בתוך כל האי-סדר הזה שהיה לזרה בעיני הבריטים , יכלו הם להסתיר את עמדות הצלפים שלהם שבהן יכלו להסוות את עצמם בצורה מושלמת מבלי שהחיילים הבריטיים המחופרים למולם יכלו בכלל לאתרם.

הצלפים הגרמניים הכינו לעצמם מספר עמדות ירי במקומות שבהם סברו שקווי האויב הבריטי או הצרפתי הינן הדחוסות ביותר וסיכויי ה"צייד " שלהם בהם גבוהים יותר . את העמדות הללו הם ניצלו לסירוגין ומעולם לא באופן רציף שמא הבחינו בכך יריביהם שממול ולכן בפועל , לבריטים שצפו ממושכות לעבר קווי האויב הגרמני נראו רוב עמדות אלה זנוחות . את העמדות הללו ברוב המקרים הם מיגנו בלוחות פלדה שאותם הם מיקמו למול הקווים הבריטיים ובהם יצרו חריץ ירי צר שדרכו ניתן היה להכניס את קנה הרובה ולצפות למול הבריטים אפילו עם שדה ראייה צר יחסית . ללוחות הפלדה הללו הם הדביקו חצאיי שקי חול קשורים כך שקצהו הקשור של השק הופנה לעבר הקווים הבריטים והוא כיסה היטב את פתח הירי שהוכן בלוח הפלדה . לצופים הבריטיים הייתה נראית עמדה זו כקיר מגן רגיל , של עמדה גרמנית רגילה שאלפים שכמוה היו פזורות לאורך קווי החזית ולכן לא עוררה כל תשומת לב מיוחדת . הצלפים הגרמניים היו מאיישים באופן רנדומאלי לחלוטין בכל פעם עמדה אחרת בגזרתם ובבוא ההזדמנות המתאימה היו יורים ממנה , צופים ומשנים מיקומם . בכל מקרה גם אם התגלה הצלף ע"י התצפיתנים הבריטיים והם פתחו באש כנגדו , לוחות הפלדה הללו הגנו עליו היטב מכדורי הרובים הבריטיים הרגילים.

תורת ההסוואה הנכונה לא היוותה כל חידוש לצלפים של אותה התקופה . כולם ידעו שההצלחה לבצע את תפקידם היטב מחייבת התגנבות חרישית לעבר האויב ובכדי שלא יוכל להבחין בסכנה עליהם להיות מוסווים ובלתי נראים . את העקרונות הללו כולם ידעו והבינו הבעיה הייתה רק לממש אותה בפועל , גם כדי לשמור על חייו של הצלף עצמו.

קווי החזית של ראשית אותה התקופה לא היו קווים מקביליים והמרחקים בין הצדדים המחופרים נעו בין כמה עשרות מטרים בודדים לבין כמה מאות מטרים ולפעמים גם קצת יותר מכך . השטח שנתחם בניהם שנקרא שטח ההפקר ( No man's land) הייתה זו קרקע פורייה לצרות ולסכנות גדולות עבור החיילים משני הצדדים המחופרים.

סיורים רבים היו נשלחים ללב שטח ההפקר בלילות ללא ירח כדי לנסות ולתפוס שבויים או לפגוע בסיורי האויב , הצלפים הגרמניים היו מנצלים את החשכה כדי להתקרב לעבר הקווים הבריטיים , להתחפר במקום המארב ולשכב מוסווים היטב , בלתי נראים ומשתלבים היטב עם רקע הסביבה , ממתינים בסבלנות אין-קץ לנצל כל שגיאה שיעשה איזה חייל ביש-מזל מחיילי האויב הבריטי או הצרפתי . לאחר הירי הם נשארו לשכב ללא נוע , ממתינים לחשכה בכדי לחזור בזחילה בחזרה לקוויהם.

היות ואזורי הלחימה באירופה היו נרחבים ביותר , קווי החזית נעו והתפתלו בין כפרים , עיירות , שטחים חקלאיים וערים שונות , כשביניהם חורשות ועצים רבים שנגדעו ונשרפו כתוצאה מברד הארטילריה שירד ללא הבחנה על אזורים נרחבים אלה וכך נוצרה תמונת נוף המזכירה את פניו המצולקות של הירח , כשפה ושם נשאר עומד גזע עץ רחב וערום מענפיו ועליו , פגוע ומרוטש מעוצמת ההפגזה . הגרמנים בערמומיותם היו מעתיקים במדויק את אותם פסלי עץ שרופים שנשארו על עומדם ברחבי שטחי ההפקר והחליפום ביצירות הבנויות מבטון וגבס וצבעו אותם במדויק בצבעים הטבעיים שלהם . עם לילה היו צוותי ההנדסה שלהם יוצאים ללב שטח ההפקר , גודעים את גזע העץ ומציבים במקומו את ההעתק שבנו כשבתוכו הציבו צלף או תצפיתן שחובר למפקדה בקו טלפון כך שיוכל להעביר דיווחים בזמן אמת על כל הנעשה בחפירות הבריטים או הצרפתים שלפניו . לעיתים הייתה נורית גם ירייה קטלנית מאי שם משטח ההפקר שלרוב גם פגעה במטרתה . את אותם הצלפים שהסתתרו בגזעי העץ המלאכותיים הללו היה קשה במיוחד לאתר גם אם עמדת בסמוך אליו . ערמומיותם של הגרמנים בהסוואת צלפיהם לא הסתיימה רק בהחלפת גדעי העצים השרופים בשדות הקרב של שטחי ההפקר . היות וקווי החפירות חצו גם אזורים חקלאיים רבים , מטבע הדברים נפגעו ונהרגו כתוצאה מהפגזות הקשות גם חיות בית רבות וברבים משטחי ההפקר הללו שבין קווי החזית היו שרועים פגרי פרות וסוסים רבים . הגרמנים נהגו להעתיק בגבס ובד פגר פרה או של סוס , הצבועים בצבעים הטבעיים שלהם ולגררם בלילה למול הקווים הגרמניים . היות ודגם זה של פגר היה חלול , היה בתוכו מקום להסתיר צלף . לעיתים כל השטח היה זרוע בפגרים אלו ולכן איש לא יכול היה להבחין מהחפירות הבריטיות שמה שנראה לעיניו כפגר של פרה או של סוס הוא למעשה קן של צלף קטלני.

רק השמיים היו הגבול לכושר ההמצאות שנבחנו בראשית פעילות הצלפים הגרמניים בין השנים 1914-1915 .

הגרמנים ניצלו כל דבר כדי לייצר הסוואה ומגן לצלפיהם ולא חסכו גם טקטיקות שהיום יעלו חיוך גם על שפתותיך ואני אביא לך דוגמית אחת מכך : בחזיתות מסוימות יצרו הגרמנים מעין עגלה קטנה על שני גלגלים , שלפניה הותקנו לוחות פלדה שבהם פתחו חריץ צר לצורך תצפית וירי . הצלף היה דוחף את העגלה המגושמת הזו בשטח ההפקר לפניו תוך כדי התקדמות לעבר הקווים הבריטיים שלמולו בהסתמכו על כך שהשריון הכבד המורכב על עגלתו יעניק לו מחסה מגשם הכדורים שנורה לעברו מהצד הבריטי . לפעמים זה הצליח ולפעמים לא ובהמשך אנו נלמד איך הבריטים מצאו לסוג לחימה שכזה פתרון.

באותו חלון הזמנים הנרחב שבהם התאפשרה פעילות הצלפים הגרמניים בחפירות , כמעט ללא מענה הולם מצידם של הצלפים הבריטיים או הצרפתיים , הייתה הסכנה הגדולה ביותר שבה נתקל הצלף הגרמני מאש הארטילריה הבריטית שעשתה כל מאמץ לרסקו לרסיסים לו אך התגלה , או מאש המקלעים שלהם שהיו תמיד גם בטווח פעילותו ולכן יכלו באופן מידי להסיט את קניהם לעברו במידה והתגלה . לא היו לצלף הגרמני באותה התקופה יריבים רבים מקרב אויביו שיכלו לפעול כמוהו , לחשוב כמוהו ולירות כמוהו ובכך להוות עבורו את האיום הגדול ביותר של הצלף , צלף האויב.

sniper2

באותה התקופה ברוב המקרים נהגו כאמור הצלפים הגרמניים לפעול לבדם . חלקם בחר להתגנב בלילות לשטח ההפקר , להסוואת את עצמם ולהמתין לאור היום כדי לפגוע בכל מי שאך ירים את ראשו מעל גובה תל החפירות אולם רובם הגדול של הצלפים הגרמניים פעלו בקוויהם מתוך עמדותיהם המוכנות . לצלפים הגרמניים לא היה בתקופה היא טלסקופ לתצפית ארוכת טווח . הדוקטרינה הגרמנית של אותה התקופה דגלה בהפעלת הצלפים לטווחים שלא יעלו על 600 מ' כשהטווח הממוצע בו פעלו היה בסביבת ה-400 מ' בלבד . במרחק שכזה סמך הצלף הגרמני על האופטיקה המצוינת של טלסקופ רובהו שדרכה ניתן היה לראות בברור גם בתנאי תאורה גבוליים . לפעמים , כשהתגברה הפעילות הצבאית היו מקצים לצלפים עוזרים בדמות חיילים רגילים מיחידתם שלהם נתנה משקפת- שדה רגילה והיה עליו לצפות לעבר קווי האויב הבריטי או הצרפתי ולדווח לצלף התורן על כל מטרה הנראית לעין , בצורה זו יכול היה הצלף , שנעזר בחבריו לחפירה לתת קצת מרגוע לעיניו העייפות . השימוש במשקפת- שדה לצורך כך לא אפשר לגרמנים כושר הבחנה לפרטי פרטים והווה חיסרון בולט במקרים בהם היו צריכים הם לאתר את עמדות צלפי האויב שלמולם . אותו התצפיתן היה מתחלף עם חייל אחר לפי תורנות קבועה מראש ולכן גם היכולת המקצועית שלהם להבחין בפרטים המיוחדים האופייניים לקן מוסווה היטב של צלף אויב היו די נסתרים מעיניו.

צלף גרמני שיצא בלילות לשטח ההפקר היה יוצא מצויד בין השאר ביריעת בד יוטה בצבע האדמה שבסביבתה הוא פעל שתחתיה הוא שכב , מוסווה היטב על רקע הסביבה . צלפים אחרים בחרו לתפור לעצמם מעין חליפת יוטה הגדולה עליהם במספר מידות כדי לשבור בכך את קווי המתאר של צללית גופם . הסוואה פשוטה שכזו הייתה יעילה למדי אולם לאחר זמן מה , חדלו להשתמש בה כשהגרמנים , שניתחו את העלות למול התועלת של הפעלת הצלפים משטח ההפקר למדו שסוג כזה של טקטיקה מהווה עבורו סכנה גדולה מידי וחסרונה הצבאי למול התועלת שמביאה פעילות שכזו הינה מזערית ולא משמעותית מספיק . לאחר שמספרי אבידותיהם עלו , חזרו הצלפים הגרמנים לפעול מקוויהם מאותן העמדות שהם הכינו לשם כך מראש והחלו לשכלל את אומנות הפיתוי כדי לנסות ולחשוף את מטרותיהם.

אחד מהתרגילים הנפוצים והעתיקים ביותר לפתות חייל אויב לחשוף את גופו לכוונות הצלפים היה תרגיל הרמת קסדה על מוט עץ מעל לגובה סוללת העפר של החפירה בעוד הצלף שוכב בסמוך כשעינו דבוקה לעדשת הטלסקופ כשהוא סורק ללא הרף כדי לבדוק באם מי מחיילי האויב זיהה זאת והתפתה לירות לעבר הקסדה המתרוממת . ברגע שאחד מחיילי האויב ניסה לירות על הקסדה הזו , היה הצלף מזהה מיד את מקור הירי וירה לעברו. אם פועלים בטבעיות , לסוג כזה של פיתוי פשוט יש סיכויים רבים להצלחה . הצלפים הגרמניים היו בונים פסלי ראש מחומרים שונים שהיו בהישג ידם , על פסלי הראש הללו היו הם מרכיבים קסדה ובעזרת מוט מאריך היו הם מניעים את הדמות הזו הלוך וחזור לאורך חומת החפירה בניסיון למשוך את האש הבריטית אליה ולזהות בכך את מקורותיה.

צלפים אחרים היו מתקינים על סוללות החפירה חצובה מיוחדת ובה היו מרכיבים רובה טעון המכוון לעבר הקווים הבריטיים ולהדק הרובה היו מחברים חוט משיכה . הצלף ששכב אך כמה מטרים ממנו היה צופה בעזרת משקפת-שדה או טלסקופ רובהו לעבר חפירות האויב שלמולו . ברגע שהוא זיהה פעילות בחפירות האויב , היה הוא מושך את החבל ומפעיל את הרובה שעל החצובה ובכך היה מושך הוא מיד תגובת נגד מהחפירות שלמולו ובכך יכול היה הוא לזהות מקורות אש ולשתקם . מה שמעניין ואופייני בכל שיטות הפיתוי הללו הוא שאפילו שידעת וזיהית את רוב התרגילים הללו , שנוצרו כדי לגרום לכך שתחשוף את גופך לכוונת הצלף ואפילו שהוזהרת רבות כנגדן , חיילים רבים עדין נפלו קורבן ליעילותן הקטלנית.

צלפים אחדים שפעלו בשטחים בנויים נהגו להסוות את עצמם בעליות הריסות הבתים ממקום שבו ניתן היה לצפות לעבר קווי האויב הבריטי למרחקים . הם נהגו לבנות בהריסות המבנים מספר קינים שאותם העסיקו באופן אקראי כך שקשה היה ביותר לאתרם . במקרים אלה המעבר מעמדה לעמדה בתוך המבנים ההרוסים , נעשה מחוץ לטווח העין של התצפיתנים האנגליים ולכן לפן זה של פעולת הצליפה היה סיכוי רב ביותר להצליח.

צלפים אחרים שפעלו במקומות שבהם הייתה צמחייה עשירה , חורשות עצים או גדר-חי נהגו לנצל כל משאב טבע כדי להסתתר בתוכו . היו צלפים שהעדיפו לטפס על צמרות עצים עבותים , להסתתר בין עלי העץ ולבנות לעצמם בו עמדת צלף . השימוש בעצים גבוהים לצורך כך העניק לצלף הגרמני שדה ראייה נרחב למרחקים אולם הייתה טמונה בו גם סכנה רבה לחייו כי במידה והלה התגלה והייתה נפתחת לעברו אש , דרך המילוט שלו הייתה איטית להחריד וסיכוייו להינצל היו פוחתים בצורה משמעותית.

בסיפורי הצלפים מאותה התקופה מסופר גם על מספר צלפים גרמניים שהתחבאו בתוך ערמות החציר שהושארו בשדות להתייבש . הצלפים היו מייצרים לעצמם חלל מרווח בתוך ערמת החציר הענקית , ודרכה יכול הם גם לצפות וגם לירות לעבר החיילים הבריטיים . לפעמים , היו הגרמנים מניחים קו טלפון מוסתר באדמה לעמדות הצלפים הללו כך שבאותה ההזדמנות היה הצלף גם מהווה מכוון ארטילריה על חפירות האויב האנגלי.

בספרי "אני צלף" הבאתי סיפור על מקרה יוצא דופן של עמדת צלף גרמנית שמוקמה בבית-עלמין בלגי ישן בגבול צרפת , שבה פעל הצלף לבדו למול כוחות קנדיים שחנו בסביבה ושבה עשה הצלף הגרמני שימוש בסרקופג בטון שהיה מונח בשטח ומעמדה זו הצליח הוא לירות ולהרוג מספר חיילים קנדיים מבלי שהתגלה ( את סוף הסיפור תגלה בקריאת הספר...).

כללית אני יכול לציין שהיות ולצלף הגרמני ניתן החופש לבחור ולפעול בעצמו , היו דרכי הפעולה שלהם מגוונות ביותר ולכן , בנוסף לכושר הירי המעולה שלהם והניסיון הקרבי שנצבר אצלם הגבירה ההסוואה וכושר הפיתוי שייצרו את אחוזי ההצלחה הצבאית המרשימה שלהם לאורך כמעט שנה וחצי בה שלטו הם בלעדית בסוג זה של לחימת צלפים גם למול הצרפתים וגם למול הבריטים .

חלק ב': בצבא הבריטי: 1914-1915

הצבא הבריטי שהתחפר בהמוניו מול הגרמנים באוקטובר של שנת 1914, היה בתקופה ההיא במורל גבוה במיוחד . איש לא שיער שהלחימה כנגד הגרמנים תמשך יותר מאשר עד לחודש הבא ולקראת קריסטמס (חג-המולד) הממשמש ובא יהיו כבר כולם בחזרה באנגליה ... חדורים ברוח תמימות מדבקת זו , לא פלא שרוחם הייתה גבוהה ואיש מהם לא שיער כמה טועים ורחוקים הם מהאמת העצובה.

אכן , תמימים היו הם אותם החיילים של שנת 1914 ועל תמימות זו הם שילמו מחיר יקר במיוחד. ביסמארק קיסר גרמניה אמר פעם משפט שאני חושב שהוא נלמד מלקח חשוב : " מי שלא לומד מההיסטוריה נאלץ לחוות את אירועיה ... " ( בערך כך ) והבריטים הפעם היו הקורבן התורן . למה אני כותב זאת ? כי ממש כואב הלב לספר לך בפרק זה על כמה עשרות אלפי חיים ( ללא הגזמה) של חיילים בריטיים צעירים אבדו לשווא בראשית אותה תקופה של תחילת הצליפה הגרמנית לעברם , עד שהם הפנימו סוג זה של לחימת צלפים והחלו לבנות גם לצבאם כוח מיוחד שעתיד להתמודד למול הקטלניות של הצלף הגרמני . כשאתה בא למלחמה בארץ זרה עם צבא גדול למדי , לא מאומן , לא מיומן ולא מוכן מספיק התוצאה לרוב קטסטרופה בהתגלמותה.

הצבא הבריטי בתקופת טרום המלחמה היה צבא קולוניאלי , קטן ומקצועי שגרעינו מנה כ-120 אלף חיילים לערך . רוב חייליו המקצועיים היו פזורים ברחבי הגלובוס מנסים להגן על נכסי הממלכה הבריטים מהודו ועד כוש... . כשהחלו השמים באירופה להתענן ורוחות מלחמה החלו לנשוב ביבשת , הבריטים הזדרזו והחלו להגדיל את צבאם במהירות . הוכרז גיוס חובה והמוני צעירים החלו למלא את שורות הצבא ולאחר אימון יסודי וקצר כבר נאלצו השלטונות הבריטיים לשלוח את צבאם הצעיר והחסר ניסיון לכוון בלגיה , כדי לעמוד בהתחייבותם לברית הגנה ישנה שנעשתה בינם לבין המלך הבלגי עוד בסוף המאה ה-19 ולממשה כנגד הפלישה הגרמנית הצפויה . עד כאן לכאורה נראה היה הכול נורמאלי ורגיל . צבא גדול יוצא מאנגליה ונישלח לאירופה הבוערת , את הגרמנים ממילא איש מהם לא סבל ,אזי לפחות מופיעה ההזדמנות להכות ולהרוג בהם קצת ולחזור כאמור בחג-המולד הביתה ... לא פלא שבסרטים הדוקומנטאריים שנמצאים ברשותי מאותה התקופה , נראים רבים מהחיילים הבריטים העולים על סיפוני האוניות של הצי הבריטי עולצים ומחייכים מפה לפה...

המציאות הייתה שונה בצורה קיצונית . אמנם הצבא הגרמני העצום שפלש לבלגיה הזעירה תוך מימוש תוכנית הגאון האסטרטגי שלהם פון שליפן , לא נתקל בהתנגדות בלגית משמעותית ולכן הוא העמיק את חדירתו למדינה הזו ולאחר מכן פנה באיגוף גדול דרומה לעבר פאריס הבירה ותוך כדי כך הוא הודף ללא הרף את הכוחות הצרפתיים והבלגיים שלחמו למולו באומץ לב ובעוז רוח , ללא קושי . החיילים הגרמניים עשו דרכם ברגל את כל הדרך מגרמניה דרך בלגיה ועד לצפון צרפת . משמעות הדבר היא שחייל הפוסע עם כל ציודו על גבו , בין שלושים לארבעים קילומטר כל יום , מתעייף בסופו של דבר ויעילותו הקרבית יורדת . כמו כן בתוכניתו של פון שליפן לא נלקחה בחשבון העובדה החשובה שקווי האספקה של הצבא הגרמני הגדול שפנה לעבר בלגיה התארכו בצורה קיצונית והחלו להתעורר בעיות אספקה רציניות ביותר בקרב אלפי אנשיו העייפים . זו הייתה גם אחת מהסיבות לכך שהכוח הגרמני נאלץ לעצור ולתת מנוחה לאנשיו התשושים , לארגן את קווי האספקה הארוכים שלו ולנסות ולאתר בינתיים את כווני ההתקפה העיקריים של הצבא הצרפתי והאנגלי שניסו לאגפם ולהדפם בחזרה לגרמניה.

היה זה הרקע והסיבה בה החל הצבא הגרמני שנבלם רק כמה עשרות קילומטרים בלבד מפאריס הבירה , להתחפר במקומו לאורך כל הקו.

משנבלמו הגרמנים והתחפרו במקומם , ניסו הבריטים והצרפתים בהתקפות בלתי פוסקות , להדפם מעל אדמת צרפת בכל מחיר . בוצעו מספר התקפות מצח רבות נפגעים על קווי הגרמנים שלאחריהן הסתבר לפיקוד הבריטי והצרפתי שהסיכויים לכך הינם קלושים למדי וגם הם החלו להתחפר ולהתבסס למול החפירות הגרמניות ושני הכוחות החלו לעבות את החזית בארטילריה רבה וצפופה , שראשי הצבאות סברו שרק היא תוכל בעוצמתה הרבה לשנות את תמונת הקרב.

sniper3

בצד הגרמני נזכר מישהו בדו"ח צבאי ישן בן כמה שנים , שסיכם בחינה מקיפה שבוצעה בצבא , בה נבדקה האפשרות לשלב את הטלסקופ בפעילות צבאית כציוד תקני לצלף הגרמני ( בחינה שנכשלה ) והחליט לממש מסקנה אחת ממנו והיא : " שהטלסקופ המורכב על רובה צבאי יכול לעזור בירי מדויק בתנאי תאורה חלשים ( השקם בבוקר או בשעות בין הערביים ) , שעות בהן כוונת הברזל הרגילה של הרובה הצבאי הרגיל חסרת כל תועלת . הגרמנים התארגנו במהירות והחלו לחלק לאורך גזרות הקווים הארוכים אלפי רובי צלפים שאותם הפעילו אך ורק חיילים מאומנים המכירים את השימוש באביזר זה.

למולם , המשיכו החיילים הבריטיים בחיי השגרה של החפירות , לא מודעים בכלל למה שמכינים עבורם הגרמנים . חילופי האש בין הצדדים היו דבר שבשגרה . חיילים נפלו ונהרגו בהמוניהם בהסתערויות הנפל על קווי האויב , התקפות שנעשו כדי לנסות ולשבור את הסטאטוס-קוו שנוצר בין הצבאות . לרוב , עם רדת החשכה הייתה אש החיילים שוככת והלוחמים העייפים היו יכולים להתרווח במקצת , להוריד את כובע הפלדה מעל לראשיהם ולפעמים אולי גם להרים במקצת את ראשיהם מעל לגובה החפירה כדי לצנן את ראשם ברוח הערב הקלילה . לרגע הזה חיכה מלאך המוות שלהם . בעזרת הטלסקופ המעולה שלו יכול היה הצלף הגרמני להבחין בברור בצלליות החיילים בישי המזל והוא לא נתן להזדמנויות הפז הללו לחמוק מכוונותיו וסחט את ההדק . הבריטים וגם הצרפתים בגזרתם , לא הבינו בתחילה איך נפגעים רבים מחייליהם בפגיעות ראש וחזה קטלניות כל כך וזאת דווקא בשעות שירי מדויק אינו אפשרי בתנאי האור של שעות הבוקר המוקדמות או שעות בין הערביים . המציאות הכואבת הייתה שאבידותיהם רבו ולא היה להם כל הסבר לדבר . הקצינים הגבוהים בצבא הבריטי שיערו שחייליהם נופלים כתוצאה מ"ירי אקראי " של הגרמנים ונתנו אף הוראה לציין זאת בדוחות המוות של כל החיילים שנפגעו מכך . למרות שרבים מחייליהם נפגעו בשעות האור החלשות הללו מירי בודד ומדויק , הם המשיכו לדבוק בהנחה שהחיילים הללו נהרגו מכדורים תועים . והם המשיכו לשלם את המחיר היקר בגלל ההנחה השגויה הזו.

יום אחד באחת מההתקפות על הקווים הגרמניים הצליחו הבריטים לכבוש עמדה גרמנית , להרוג ולשבות את חייליה . באחת מפינות העמדה הזו מצאו החיילים רובה ועליו כוונת טלסקופית והם הביאו נשק זה בחזרה לקוויהם . כשהסתכלו הקצינים שלהם על כלי הנשק המשוכלל הזה השתנתה הבעת פניהם מיד . לפתע , התבהרו להם מספר סוגיות שהיו זמן רב ללא תשובה . לפתע הם הבינו שקיימת בידי האויב האפשרות לברור לו מטרה בצורה אישית מתוך מספר רב של מטרות הלבושות והנראות זהות לחלוטין ממרחק רב ולפגוע בה כרצונו . החיילים עצמם לפתע הבינו שאין להם כבר את הביטחון היחסי של ההמצאות בהמון , מורל החיילים הבריטיים ירד פלאים כי עכשיו הם הבינו שצלפים גרמניים רבים נמצאים בזירות הלחימה השונות , צלפים שקטלו בחבריהם ללא רחם.

מה עושים ? הבריטים , שלא היו ערוכים ללחימה שכזו היו חייבים להתחיל להתארגן במהירות כדי להתמודד כנגד הצלפים הגרמניים . הם החלו לחפש בצבא צלפים מנוסים ונשקי צלפים אולם הללו היו במסורה ולא יכלו להוות כל משקל נגד יריביהם הגרמנים . ברוב ייאוש פנו גורמי הצבא למועדוני הירי השונים ברחבי אנגליה ואספו מהם רובים שעליהם מותקנים טלסקופים ושלחום לחזית , למרות הקשיים הלוגיסטיים הצפויים להשיג ולשלוח עבורם לחזיתות השונות , תחמושת מיוחדת . רובים אלו היו בקליבר שונה מהרובים הרגילים של החיילים שהיו בקוטר 303" . ( 7.7 מ"מ ) . ( באותה השיטה נהגו לפעול גם הגרמנים , בצו ממשלתי הם אספו מכל הציידים שלהם את הרובים עם הטלסקופים שעליהם ושלחום לחזית וזאת כדי להשלים את מלאי רובי הצלפים לכל אורך החזית ) , לאחר שהרובים הללו הגיעו לקווי החזית וחולקו לנגדים ביחידות השונות שלאורך הקווים , איש לא ידע מה לעשות עימם . איש לא ידע לאפס את הרובים הללו ולהכינם לקרב ובמקרים רבים חולקו רובים אלה לחיילים רגילים שלא היה להם כל מושג בהפעלתם ושלחום למוות בטוח בהתמודדות למול יריביהם המנוסים . מוראל החיילים המשיך להתדרדר , התקווה לחזור הביתה לחג המולד כבר עברה מזמן והתפוגגה ביחד עם עשן הפצצות הארטילריה , אש מכונות הירייה ואימת הצלפים.

כמות האבדות הייתה אדירה ומחזורים שלמים של חיילים שגויסו לצבא האנגלי מאותה העיירה או העיר או הכפר הוכחדו והדבר הגביר את חרדת החיילים ופגע קשות במוראל הצבא והעם הבריטי כולו . עד כמה שזה ישמע מגוחך , הצבא האנגלי המפואר בתקופה ההיא חיפש נואשות אנשים בעלי ניסיון וידע בהפעלת רובים עם כוונת אופטית עליהם . לעזרת הצבא הגיעו מספר ציידים ומדרכי ציידים שעסקו בצייד ובתיירות צייד ברחבי הקולוניות שבאפריקה בעיקר בקנייה ובדרום-אפריקה. אנשים אלה שהיו מנוסים היטב בשימוש ברובים גדולי קליבר מכורח מקצועם כציידי חיות מסוכנות נרתמו בכל מעודם לעזור לצבא להתגבר על הבעיה . הם היו חייבים להתחיל עכשיו הכול מההתחלה...

אחד מאותם ציידים מנוסים שנרתמו לעזרת הצבא ואולי החשוב ביותר מהם היה הסקיט פריצ'ארד . הצבא סרב לגייסו עקב גילו המופלג ( הוא היה אז בן 35 ...) אולם הוא לא ויתר וניצל את קשריו הטובים ובדרך לא דרך הוא הצליח לחדור לתוך שורות הצבא אבל רק ככתב צבאי . הוא המשיך להיאבק בבירוקרטיה הצבאית וניצל את קשריו וקשרי משפחתו עד תום ולבסוף ניאות הצבא לגייסו לשורותיו ואף העניק לו בסופו של דבר דרגת רס"ן.

הסקיט פריצ'ארד החל לבלות זמן רב בחזית כשהוא נושא עמו את רוביו הפרטיים ובסבלנות אין קץ היה הוא אורב לצלפים הגרמניים ומשלם להם באותו המטבע . הוא החל לרכוש מיומנות וניסיון בטקטיקת הדו-קרב כנגד הצלפים הגרמניים ומשהרגיש שהוא בשל מספיק הוא יצא בחזרה לאנגליה כשבידיו מספר לקחים . אחד מהלקחים הראשונים שאותו הוא מימש מיד היה הקמת בי"ס לצלפים במערב אנגליה וגיוס מתנדבים מתאימים למחזוריו . הוא הכין תוכניות אימונים מפורטות עבורם שכללו אימוני ירי נרחבים , שדאות , הסוואה ותצפיות . הוא גייס לעזרתו את אנשיו של לורד "לובאט" הסקוטיים שהיו פקחי הטבע ושומרי היער באחוזות הנרחבות של אדונם ברחבי סקוטלנד , כדי שידריכו את חניכיו בהסוואה , סיור ועקיבה . לאט אבל בטוח הוא החל להעלות את הצבא הבריטי על פסים נכונים בבניית כוח צלפים מיומן . כשראה הסקיט שתוכנית הלימודים מתקדמת כרצוי הוא שב לחזית כדי להמשיך להתמודד כנגד הצלפים הגרמניים וכן לאמן בזמן אמת חיילים מתנדבים נוספים.

פקחי הטבע של לורד לובאט הסקוטיים תרמו לצבא את התרומה המשמעותית ביותר שדחפה את ענף הצליפה בו למרחק רב קדימה . את הניסיון הצבאי והקרבי שלהם רכשו אנשי לורד לובאט כבר בדרום-אפריקה במלחמת הבורים השנייה בין השנים 1898-1901 ושם בלחימה כנגד הבורים הקשוחים תרמו הם את כושר הירי המעולה שלהם , את כושר ההסוואה , העקיבה והתצפית שבה הם כה הצטיינו . אך טבעי היה כעת בזמן החרום הנוכחי לקרוא להם לדגל שוב כדי לתרום מניסיונם וכישרונם גם במלחמת החפירות האכזרית על אדמת צרפת.

פקחי הטבע של לורד לובאט היו אנשי טבע במלוא מובן המילה . כולם היו חסונים , קשוחים ובעלי ניסיון רב בירי , הסוואה , פענוח עקבות ותצפית . אחת מהתרומות החשובות ביותר שהם תרמו לענף הצליפה הייתה חליפת הג'ילי ( "איש"-בסלנג הסקוטי) שהייתה שק יוטה מרושת בחבלים שעליו הרכיבו לעיתים את צמחיית הסביבה או שהיו תופרים זנבות יוטה וחבל לגוף החליפה שהיו נצבעים בצבעים השולטים בגזרת הפעולה . חליפה זו הייתה שוברת היטב את קווי המתאר של גוף האדם והיוותה הסוואה מושלמת לצלף.

כדי להצליח ולהתמודד צבאית מול הצלפים הגרמניים הורשה בקיץ של שנת 1915 כל גדוד בחיל-הרגלים הבריטי להרכיב יחידת צלפים בת כ-19 איש . הצוות הורכב מ-16 חיילים שפעלו בזוגות צלף/תצפיתן , קצין ושני רס"רים וזאת עם שינויים קלים בהתאם לאופי גזרת הפעולה שלהם . היו קצת ויכוחים בצבא על הטקטיקה הרצויה להפעילם אולם ידועים מקרים שמפקדי הגזרות בחזית נתנו לצלפיהם יד חופשית לפעולה . כדוגמא אני יכול לצטט את מייג'ור גנרל פורס ( W.T FURSEׂ) מפקד הדיביזיה ה-9 הסקוטית שאמר : " הצלפים צריכים לקבל יד חופשית , איכויות תחבולתם ואומץ ליבם חיוניים כדי לבנות צלף טוב וזאת בנוסף לכושר הירי המעולה שלהם . צריכים להיות לפחות חמישים צלפים בכל גדוד ... "

לאט ובהתמדה התגברה הפעילות הבריטית בכל רחבי החזית כנגד הצלפים הגרמניים . בעזרת אנשי לורד לובאט ובעזרתם של הסקיט פריצ'ארד ומומחי צליפה כקפטיין הרברט מק'ברייד ורבים אחרים הם החלו לבנות את הטקטיקה המתאימה ללחימה כנגד יריביהם והשתמשו באותן הדרכים כדי לפתותם כפי שעשו זאת הגרמנים עצמם . הבריטים בנו בעזרת נשות איכרי הכפרים הצרפתיים הרבים שבסמוך לקווי החזית חצאי דמויות אדם מעיסת נייר רטוב אותן עיצבו בצורה מדויקת ביותר , יבשו אותן בשמש , צבעו אותן בצבע העור והלבישו עליה חולצה וקסדה ובעזרת מוט עץ ארוך היו הם מרימים את הפיתיון הזה מעל לסוללות העפר כדי למשוך את אישו של הצלף הגרמני . דמויות אדם אלה היו מדויקות כל כך והשיטה פעלה בהצלחה מרובה ביותר . הבריטים נהגו להרכיב מאחורי ראש הדמות נייר הזו פריסקופ וכשהיו הם מציבים את הפריסקופ מאחורי ראש הדמות היו הם ממתינים לירייה של הצלף הגרמני . כשנפל הלה בפח וירה לעברה מעמדתו המוסוות היטב היו החיילים הבריטיים ממהרים להציב במדויק את הפריסקופ למול נקודת היציאה של הקליע וצופים דרך החור הזעיר לעבר הכוון שממנו נורתה הירייה וכך קיבלו הם במהירות את הכוון לעבר העמדה המוסתרת ודווחו לצלף את הכוון המשוער אליה.

לפעמים כדי להגביר את עוצמת הפיתוי היו הבריטים קודחים תעלה בתוך ראש הנייר של הבובה הזו מחברים צינורית גומי ארוכה מתחתית הצוואר עד לפיה , מצמידים סיגריה דולקת בפיה ומרימים את הפיתיון הזה מעל לסוללה . החייל שאוחז במקל היה מוצץ את צינורית הגומי הזו בפיו ועשן קליל היה פורץ בסביבת הפיתיון . מעטים היו הצלפים הגרמניים שהתגברו על יצרם ועמדו בעוצמת פיתוי זה וחשפו את מיקומם לצלף הבריטי ששכב מוכן בסמוך...

לעיתים היו גם הצלפים הבריטיים פועלים משטח ההפקר כפי שעשו יריביהם בראשית המלחמה וניצלו את יתרונה הגדול של חליפת הג'ילי שלהם כדי להסוות היטב את עצמם כשפעלו בסמוך לחפירות הגרמניות . גם הצלפים הבריטיים ניצלו היטב את הריסות העיירות והכפרים והשתמשו בבניינים הרוסים כדי לבנות בהם קיני צלפים.

לצבא הבריטי באותה התקופה הייתה בעיה רצינית של אופטיקה נחותה ביותר לעומת האופטיקה של יריביהם . הטלסקופ של הצלף הבריטי היה לרוב בהגדלה של X3 ודבר זה לא אפשר לצלף תצפית איכותית ויעילה . הבריטים היו חייבים לצמצם את הפער ורכשו לכן לתצפיתנים שלהם טלסקופים לתצפית בהגדלות גדולות של X24 , X36 ויותר . אולם מספרם של טלסקופים איכותיים אלו היה מצומצם ולכן רוב התצפיתנים הבריטיים נעזרו בטלסקופי תצפית בהגדלה של X20 בלבד.

sniper4

הצלפים הבריטיים שירו לעבר יריביהם ופגעו באותם קירות מגן מפלדה שהגרמנים התקינו לפני העגלות הללו שצלפיהם דחפו לרוחב שטחי ההפקר , או לוחות הפלדה שהגרמנים התקינו בקיני הצלפים שלהם היו שומעים היטב את ה"גונג" המתכתי שהקליע היה משמיע בפגעו בלוח הפלדה . כדי להתגבר על ההגנה הזו היו הבריטים מפעילים רובים מיוחדים לצייד חיות מסוכנות שהיו בעלי עוצמה גדולה בהרבה מהרובים הצבאיים הרגילים . הסקיט פריצ'ארד שהשתמש ברוביו הפרטיים בלחימתו כנגד הצלפים הגרמניים אהב לירות לעברם ברובה ה- 333. (ג'פרי) שבעזרתו היה הוא צד אריות ובאפלו פראי באפריקה . רובה זה שירה קליעים בעלי משקל של כ-300 גריין ( כפול ממשקל קליע הרובה הסטנדרטי הבריטי) ובמהירות לוע של כ-2200 פיט/שנייה , היה מייצר 3,230 פוט/פאונד של אנרגיה ובכך היה מצליח לחדור את הגנת לוחות הפלדה הגרמניים ולקטול את הצלף שהסתתר מאחוריהן . לעיתים גם עוצמתו של רובה זה לא הספיקה והוא הפעיל את נישקו הסודי, "רובה פילים" מיוחד שירה קליעים בקוטר 470 . "ניטרו אקספרס" ובמשקל קליע של כ-500 גריין שהיו מייצרים 5,140 פוט/פאונד של אנרגיה ובעזרתו היה מצליח ברוב המקרים לחדור את לוחות הפלדה הגרמניות ולפגוע בצלף שמאחוריהן . (גם אם הקליע לא חדר את הלוח בשלמותו , שבבי המתכת שניתקו מהלוח בזמן הפגיעה היו ניתזים לאחור בעוצמה אדירה ופוגעים בצלף ששכב מאחוריו).

הרעיון של הגנת הצלף בעמדתו ע"י התקנת לוחות פלדה לפני קינו אומץ גם ע"י הצלפים בצבא הבריטי והם החלו להשתמש בכך בצורה מסיבית לאורך קווי החזית . כשהגרמנים גילו זאת , הם מיהרו לייצר תחמושת מיוחדת ( K) , שאנו קוראים לה היום "חודרת שריון" וסיפקו אותה במשורה לצלפיהם בחזית , תחת מגבלות חמורות , עקב מחירה הגבוה והקושי לייצרה (ראה את מלוא הסיפור בנושא זה בספרי "אני צלף").

מלחמת הצלפים בין שני הכוחות הללו החלה להתאזן לאיטה . לאחר חודשים רבים של עליונות מוחלטת של הצלפים הגרמניים לאורך כל החזית החלה המשוואה הבלתי מאוזנת הזו להתייצב . מחזורים חדשים של חיילים בריטיים החלו להגיע מבתי הספר לצלפים שנפתחו בסמוך לקווים וגם מאלה שנפתחו באנגליה וצלפים רעננים אלה , המלאים במוטיבציה חדשה ומודרכים בטקטיקה נכונה ומתאימה יותר לזירה היו אלה ששינו את התמונה . הגרמנים לא הצליחו להשלים את אבדותיהם בקרב הצלפים מהר מספיק ואותם צלפים ששרדו היו כבר עייפים . היה צורך לנייד אותם ולשנות להם גזרות פעולה כדי שלא יכנסו לשאננות ויאבדו את חוש הריכוז המיוחד שלהם שמשאיר אותם בחיים.

כשהגיע כוח המשלוח האמריקאי לצרפת באפריל 1917 להשתתף בלחימה כנגד הגרמנים היו כבר כל הצבאות בשדה הקרב תשושים , חבוטים וזבי דם , אולם הצלפים של כולם עדיין לא יכלו לנוח . מלחמה עיקשת ללא פשרות נמשכה עד לרגע האחרון של המלחמה והצלף גם אמר בה את מילתו האחרונה , ב -11 ל-11 1918 בשעה 10:58 רק שתי דקות לפני שהפסקת האש נכנסה לתוקפה , נורתה יריית צלף גרמני לעבר סיור של חיילים קנדיים ליד אחד הכפרים שבחזית "מונס" שצרפת . אחד מהחיילים בסיור , טוראי ג'ורג פרייס ( Price) , יליד חבל נובה סקוטיה , נפגע בראשו ונהרג במקום וזכה בכבוד המפוקפק להיות החייל האחרון שנהרג במלחמת העולם ה-1 וזאת מירי של צלף גרמני שירה את "הכדור האחרון" של המלחמה ובכך הצטרף המסכן לעשרות אלפים חיילים אחרים שנפלו בקרב כל הכוחות הלוחמים עקב פעילותם של לוחמים קטלניים אלו.

הערתי האישית- הלקח החמור של מחסור בצלפים בעת חרום לא הופנם לצערי עד היום ! סיפור זה חוזר על עצמו בכל מערכה חשובה ולא חשוב כמה צלפים הכנת לקרב , הם עדיין לא יספיקו לך !

מועדוני ירי אזרחיים בהם רוכשים צעירים ידע וניסיון בהפעלת רובה בירי לטווחים בינוניים וגדולים יהיו תמיד מקור לא אכזב ליצירת קדר צלפים מוכשרים ובעלי ניסיון שעם התגייסותם לצבא יוכלו להביא לידי ביטוי את ניסיונם הרב בירי. כל מדינה שפויה חייבת לטפח בכל מעודה , לעודד ולשמר יכולת ירי שכזו , יהיה זה תהליך בריא של חסכון עצום בחיי אדם עם בונוס גדול ביכולת וכושר ירי בכל מצב ובעיקר בעת חרום ומלחמה . מדינות רבות בעולם עושות ופועלות כך , לדוגמא אביא רק את כל מדינות אירופה , בריה"מ וכל מדינות הלוויין שלה לשעבר , ארה"ב , קנדה ואוסטרליה . בכל מדינות אלה קיימים מועדוני ירי משוכללים להם מטווחים מודרניים ורחבי ידיים שקיימת בהם פעילות ירי ואימונים ערה ביותר ואלפי צעירים ומבוגרים נוטלים בהם חלק נכבד באימונים רצופים ותחרויות מאתגרות.

במדינתנו הקטנה , בדמוקרטיה היחידה שבמזרח התיכון , לצערי אנחנו נאלצים להמשיך ולחלום . למרות שהקמנו את "אגודת רובאי ישראל" לאחר קשיים רבים והיא רשומה כאגודת ספורט לכל דבר דרכה אנו מנסים לשמר את יכולת הירי המדויקת שלנו, אנחנו נאלצים להתמודד עם הלכים וקשיים כאלה ואחרים שאין להם אח ורע באף דמוקרטיה אחרת בעולם . אני תקווה שיום בהיר אחד נגיע למנוחה ולנחלה כשאר העמים ולשורותינו יוכלו להצטרף יוצאי צבא וצלפים לשעבר , שיבקשו לשמר את יכולת הקליעה שלהם בעזרתנו , ולכל אלו הרוצים להצטרף אלינו אגיד רק ברוכים הבאים !!!

המשך יום נעים לכולכם,
יוחאי

.

הוסיפו תגובה
   
  שם מלא
  כותרת
 
    תוכן

   
admin  - לגבי סוגי ירי 21-09-2012 01:25:02
שלום לך יוחאי אהבתי את הכתבה שלך. רציתי לדעת אם יש לך מושג על משמעות ירי אש לוכחנית וירי אש טובלנית לימדו אותי את זה במהלך שירותי הצבאי אך זה ברח לי מהראש חיפשתי באינטרנט ולא מצאתי תשובה זה מאוד מעניין אותי לזכור זאת שוב אשמח מאוד אם תוכל לענות לי על זה
admin  - הכתבה מאוד מעניינת .. חובה לקרוא!! תודה רבה 20-01-2012 13:04:05
תודה

!joomlacomment 4.0 Copyright (C) 2009 Compojoom.com . All rights reserved."

 

מדריכים

תמונה
המחשה לכומתות צה"ל
תמונה
התמודדות עם לחץ פסיכולוגי בצבא
תמונה
מנילה, כל מה שרציתם לדעת
תמונה
ראיון עבודה
תמונה
כל המידע על השלמת בגרויות בצבא
תמונה
צו ראשון
כניסה לאגף    
 


כל הזכויות שמורות לאתר יחידה - אתר יחידות צה"ל © 2004 - 2015 (האתר הינו אתר פרטי ואינו אתר רשמי צה"לי) פרסום באתר | אודות אתר יחידה | צור קשר | מפת האתר