Get Adobe Flash player
Get Adobe Flash player
התחברות לאתר הירשם לאתר
זכור אותי
 
שכחתי סיסמא

תמונות שנוספו לאחרונה


באדיבות yes
באדיבות yes
באדיבות yes
לוחמת סנפיר בצלילה
לוחמי ילת
גדוד גפן- בה
לוחמים בזרוע הים
תג גדוד אב
תג בהל
תג יחידת יהלו

חסויות

דינה אלייאב התעקשה לשרת וקיבלה מצטיינת הנשיא

"לא מקבלים מתנדבים בקלות, ואני מבינה את זה. זה דורש הרבה יותר אחריות, בעיקר בריאותית, זה דורש בירורים ובדיקות מעמיקות שקשה לצבא לעשות. אני לא מאשימה בזה אדם"

wc_1387727045

מצטיינת: בזמן שוועדת שקד מתכנסת ובוחנת כיצד תגדיל את השיוויון בגיוס לצבא, ותבטל את האפליה בין דם לדם, יש בני נוער שתואר המלש"ב, מיועד לשירות ביטחון, מוסר מהם בלי שבקשו. במילים אחרות, אפילו את המיונים לשירות, הצבא מעדיף שלא לעשות להם. הם לא חייבים בחוק גיוס, אבל המלחמה על התואר "אני שווה" מדרבנת אותם להוכיח לעולם שהם מסוגלים בדיוק כמונו.
דינה אלייב מפתח תקווה, נכה בכסא גלגלים, שלמדה ב"און", מסגרת, או "חממה", במילים שלה, רק עם בעלי מוגבלויות ובעיות דומות לשלה, התעקשה וזכתה לשרת את העם. לא מזמן, סיימה שירות מלא של שנתיים, וקיבלה פרס "מצטיין נשיא."

קיבלת פטור. למה בכל זאת בחרת להתגייס?

"לא ראיתי סיבה שלא. כולם אמורים להתגייס. לצערי, לא כולם עושים את זה, אבל כולם חייבים לעשות את זה. ואני אחת מכולם, אז למה לא. זה נכון שיש קשיים מיוחדים שהשירות מערים, אבל אם כל החיים הייתי מחפשת דברים שיקלו עליי לא הייתי מגיעה לאן שאני היום."

מה הוכחת לעצמך בשירות שלך?

"שאין שום דבר בלתי אפשרי, ושאם מתעקשים ממש הרבה, כל הזמן, משיגים הכל ללא קשר למגבלה". היא לא אומרת את זה סתם. כבר כשבחרה בשירות הייתה צריכה לעבור מסע מפרך, ואף להילחם על זכותה לשרת. "לא מקבלים מתנדבים בקלות, ואני מבינה את זה. זה דורש הרבה יותר אחריות, בעיקר בריאותית, זה דורש בירורים ובדיקות מעמיקות שקשה לצבא לעשות. אני לא מאשימה בזה אדם".

המאבק להתגייס היה אירוני אפילו מבחינתה. "התפלאתי איך המשטרה הצבאית רודפת אחרי 'משתמטים רגילים', בעוד אני, שרצתי אחרי הצבא כדי שיגייס אותי, ללא חובה מצד החוק, נענית בסירוב חוזר ונשנה"

מאיפה הכוחות?

"אסור לוותר על ההתחלה. היו פעמים שאמרתי 'די. כמה אפשר?!'. לקח לי כמעט שנתיים להתגייס. אני חייבת לומר, שלא רק אני הייתי במאבק לשירות, אלא גם המסגרת של בית הספר 'און' שהייתה כמו בית ספר רגיל לחלוטין, עם בגרויות, אבל עם 'מגן', חממה מכיתה א' עד י"ג (למי שבוחר) עד גיל 21. היא דחפה אותי בשני מישורים. במישור הראשון, רציתי לצאת משם, כי עם כל הנוחות שהייתה לי שם, רציתי להיות כמו כולם. במישור השני, גם ביה"ס פעל ועזר לי, והיועצת שלחה מכתבים לכל מי שאפשר" היא אומרת בסוג של פרץ נוסטלגיה לבית הספר. "ביקרתי המון בביה"ס, והפכתי לסוג של סלבס. ולא זה מה שחשוב, אלא שחשוב לעודד אנשים כמוני לא לוותר. אני כבר השגתי את המטרה!"

וההורים, מה הייתה דעתם בשנתיים של הנסיונות לשרת?

"אבא כל הזמן ניסה לגונן עלי. זאת הסיבה שהוא שלח אותי לחינוך מיוחד. זאת סביבה עם יותר אנשים שלהם אותה בעיה. ההגעה למסגרת הזאת נראתה לו מפחידה ואני מבינה את זה. הוא הוסיף, כדי לשכנע אותי, "מה את צריכה את השטויות האלה. אנשים 'רגילים' מחפשים דרכים להשתמט, ואת, כשאת מקבלת פטור, כל-כך מתעקשת?!"
ולסירובו של אביה היה ממש. "השירות הצבאי דרש ממני המון אומץ. לעלות לאוטובוס לבד. לפני זה, הגיעה הסעה ישירה מבית הספר לביתי. אבל הבנתי שאני צריכה המאמץ הזה. אני מצליחה לעשות את הדברים לבד"

ספרי על הצטיינות שקיבלת.

"זה היה קצת הזוי. שנה וחצי לפני, לא הייתי חולמת אפילו שאהיה שם. זה היה שיא בשבילי. המעמד הזה היה מרגש ומשמעותי, וגם מאוד משמח. לא כי רציתי להגיד 'היי צבא! אמרתי לכם שאני מסוגלת', שמחתי על עצמי. גם לי הייתה לי טינה על הצבא כי אני בטוחה שלא טרטרו אותי בכוונה. ככה זה מתנהל. לא רוצה ללכת ראש בקיר. בסוף הטקס, הרמטכ"ל בא ודיבר אתי"

איך הייתה השיחה עם הרמטכ"ל?

"הוא שאל אותי למה היה חשוב לי כל-כך להתגייס ואמרתי לו, כמו שכבר אמרתי לך, שזה הכי טבעי מבחינתי. כמה דקות אחרי שהטקס נגמר ישב, דיבר אתי. נורא ריגש, בכלל הזוי שהגעתי לשם. אם נסתכל מנקודת המבט שהייתה לפני שהגעתי"

והחברים שלך קיבלו אותך כרגיל?

"לשמחתי, כל השנים היו לי חברים מכל הסוגים, והייתי מוקפת. אני מאמינה בחברות, מטבעי, כפי שמעידים חבריי אני חברותית, אז אין סיבה שלא יתחברו אליי" היא אומרת בתחושת מבוכה לא קטנה. "אני הרגשתי חלק מכולם. לדעתי, זה בזכות היכולת שלי לצחוק על עצמי. זה קירב אותי לשאר . הרי לא רגילים שבן אדם עם מגבלה צוחק על עצמו, וזה עזר להם להפסיק להירתע. מבינים שאפילו אני לא נרתעת מהמגבלה שלי, וחוץ מזה אדם שיודע לצחוק על עצמו הוא הכי שלם עם עצמו, וכאתה שלם עם עצמך, גם הסביבה שלך שלמה אתך"

ואיך המפקדים קבלו אותך?

"היה בהתחלה מפקד שקלט אותי, והוא נורא עזר בתהליך הקבלה שלי לצבא. הוא היה מוכן לקבל אליו מתנדב. אני לא יודעת איך זה התחיל, אבל ביה"ס יצר אתו קשר ובכוחות משותפים, עזר לי. אחריו, היה לי מפקד אחר שסיים אתי את השירות. הוא דאג תמיד שאף פעם לא יוותרו עליי. גם בטיולים תמיד התאמץ שאהיה חלק ובא ועזר ועשה כל מה שצריך כדי שאהיה בכל טיול. חוץ מהשילוב החברתי שהוא דאג לו, גם בענף, בעבודה השוטפת, הוא דאג להתחשב בצרכים המיוחדים שלי ושארגיש סולידריות ושווה לכולם. אני חייבת לו ולחברים המושלמים שלי חלק מההצלחה שלי בענף"

מה את ממליצה לאחרים במצבך – שיש להם פטור? להתגייס גם?

"קודם כל, שיעשו את השירות רק אם הם שלמים ורוצים את זה ממש. אנשים יכולים לרצות משהו בהתחלה, ואז אחרי קושי לוותר. אני רוצה מראש להרתיע ולומר שזה לא קל. אז רק מי שבאמת רוצה. ואם כן, להילחם על כך. ולא רק על זה, על הכול. במקרה זה, הפירוש הוא להפעיל אנשים, אם צריך. אני בטוחה שבן אדם שמספיק רוצה, מצליח להפעיל אנשים, ולערב הורים וחברים, יסתדר ויצליח בגיוס בסוף. אבל אם בכל זאת, אומרים "לא", לזכור שיש עוד דברים שאפשר לעשות מחוץ לצבא, וגם בהם אפשר להצליח".

פורסם במקור ב״השרון פוסט״

.

הוסיפו תגובה
   
  שם מלא
  כותרת
 
    תוכן

   

!joomlacomment 4.0 Copyright (C) 2009 Compojoom.com . All rights reserved."

 

מדריכים

תמונה
הכל על שברי מאמץ !
תמונה
כל מה שרציתם לדעת על גימלים !
תמונה
מבנה צה"ל
תמונה
כושר לחימה אולטימטיבי
תמונה
כל המידע על השלמת בגרויות בצבא
תמונה
האם לצאת מהארון בזמן הצבא ?
כניסה לאגף    
 


כל הזכויות שמורות לאתר יחידה - אתר יחידות צה"ל © 2004 - 2015 (האתר הינו אתר פרטי ואינו אתר רשמי צה"לי) פרסום באתר | אודות אתר יחידה | צור קשר | מפת האתר